יום הולדת 40 בפולגה

אני בפולגה. בת 40. וואו.

איזה כיף להיות במרחקים ולהרגיש כל כל קרובה. קיבלתי המון אור ואהבה מכל כך הרבה אנשים. כמו הילינג ענק מרוכז. התחממתי מבפנים. תודה ענקית.

חגגתי 40 בפולגה. כפר קטן בהרי ההימלאיה ההודית. פה לא ממש מתרגשים ממאורעות כאלה. הזמן נע בקצב שלו..

חודשיים לפני היומולדת התרגשתי. לא האמנתי. חשבתי. התעסקתי במראה שלי, בכושר, בהישגים…וכשהתקרב התאריך משהו בי שחך. מן שקט השתרר. פתאום הבנתי שהכדור ממשיך להסתובב על צירו כרגיל. הכל כשהיה. עוד יום עבר. ואני…אני. אותה יסמין. חכמה ביום אחד יותר ממקודם.

גיל 40 מביא איתו נעימות. Wisdom , חכמת חיים, תובנות, הבנות, שיעורים שכבר עברתי, פינות סגורות..לא הייתי רוצה להיות בשום נקודה אחרת בזמן.

מרגישה צעירה בנפשי ובגופי. מרגישה שאני על סף התחלות חדשות. כמו לידה. הפרק של האימהות שבו תלויים בי, עומד להסתיים. יש לי עוד המון מה לגלות.

ובכלל. החיים שיצרתי לי הם מתנה אחת גדולה. אז מה יכולתי לבקש או לקבל.

לא צריכה או רוצה שום חפץ.

האיחולים שלי לעצמי מסתכמים בשקט פנימי,המון אפיקי ביטוי עצמי, וזוגיות טובה. כמובן שבריאות בראש ובראשונה. אבל זה היה פולני מדי לציין..

אז בעצם האיחולים שלי הם הבטחות שלי לעצמי. להשתדל. להתכוונן. ליצר מציאות. לשמור עלי. להיות קשובה לעצמי. לשמוח. לאהוב. לעשות ספורט. להיות אלופה באקרו יוגה, לעמוד על במות, לראות עולם, לממש עוד קצת את היכולות שלי ולהביא אותם לידי ביטוי, להתפתח בטיפול, להיות ברוגע באימהות, ולהיות מלכה לצד מלך בזוגיות (כמו בכתבה שקראתי הבוקר). ..וואחת התחייבות. סידרתי לי פעילות לשנה הקרובה.

וסתם לשם התיעוד : קמתי בבוקר. חיכה לי חדר מקושט עם בלונים, ברכות ומתנות. המשכתי לצ'אי אצל חברה מהכפר. ומשם למסיבת ההפתעה שלי במסעדת dev raj. הכוונה הייתה שתהיה מסיבת ריקודים. רק ששניה לפני שהגעתי נגמר החשמל…אז הילדים עשו רעש והיה שמח. היו לי שתי עוגות , אחת שוקולד ואחת גזר. ונרות, משפחת ביטון המקסימה:גור,עינת, שלו ושחר וברכה קורעת לב מעינת עם טבעת לרגל..שיר מהמשפחה המוכשרת והאוהבת שלי בכיכובם של נהר ויפתח, קליפ ומילים משוגעות. ובעיקר היו שם הרבה נינוחות ורוגע. משם המשכתי לתה עם עינת על המרפסת של מרי גולד.

בוקר יומולדת

בוקר יומולדת

ואז הקרנת סרט משפחתי ולקינוח הכנתי סושי..

וזהו. יום בפולגה. בקצב של פולגה. החגיגות התחילו בסדהנה לפני שיצאנו. מסיבת ריקודים ענקית. והטיול לקירגנגה שערך חמישה ימים עד שלשום. אני חיה במתנה. חיה בחגיגה. אז התאריך לא תמיד קובע.

יומולדת.

אבל על המסיבה אני לא מוותרת. רק דחיתי קצת. כי כזאת סיבה למסיבה, שבה מלא אנשים יקחו בייביסיטר, לא מפספסים. לא משקרת..חסרתם לי מאוד. זה מה שהכי הייתי רוצה. לחגוג עם כל האנשים היקרים לליבי. אבל זה המחיר שאני משלמת על הבחירה שלי, הוא לא כזה נורא, אבל צובט. אז נשמתי, והייתי על הילוך של הודיה והשלמה. והיה תירגול מאלף. בטח לאחת כמוני שרגילה להפקות.

אני בת ארבעים. ילדה. אותה אני בדיוק.  איזה כיף. מתרגשת לקראת הבאות. מאוד מעניין..

תודה וחיבוק גדול לכולם.

אני

תגובות

(0)