לדבר פחות – להתחבר לשקט

טיול. עולם גדול. מרחבים. ומלא מלא אנשים. מכל הסוגים, מכל הגילאים, עם כל מיני סיפורים מעניינים, דרך חיים אחרת משלי. ים גדול של שיחות על מקומות, על החלטות, על אהבות, התלבטויות, שיחות על החיים.
ואני יכולה כל רגע נתון לדבר עם מישהו. מישהו שהרגע הגיע ונראה קצת אבוד וזקוק לעזרה, או לעצור לתת עצה להתעניין, להקשיב לרחשי הלב, לעודד, לדובב, להחליף מידע. וגם מצידי לשתף, להתייעץ וכמובן גם סתם לקשקש.
להגיע להודו היה בשבילי כמו להגיע לדיסני וורלד. גן שעשועים ענק של אנשים, ומפגשים ופסיפס יפהיפה של נשמות.

ואני מוצאת את עצמי מתרוצצת ללא הרף. שיכורה מהמיגוון והאפשרויות.
לא מצליחה לסנן את הגירויים שכל הזמן מקיפים אותי מבחוץ.

מסתכלת על עצמי מהצד ורואה שאני לא שותקת לרגע.

ועכשיו, אני פתאום מתחילה להרגיש שאני רוצה קצת שקט.

בתוך כל הדברים שמתרחשים סביבי, ומושכים אותי החוצה מתוכי, אני רוצה למצוא את הדרך להיכנס קצת פנימה.

מרגישה שיש בי צורך לשתוק. לדבר פחות. להיות. להתחבר פנימה. להיות פחות בתנועה. להתבונן. אני רוצה למצוא זמן לכתוב, לצייר, להביט יותר בנוף, לשבת בשקט עם אלעד בערב ולא רק בחבורות של אנשים, ליצור עם נעם, לתרגל יוגה.
להיות בשקט עם המשפחה שלי, שצריכים משבצת זמן גדולה בלו"ז שלי וגם לזה לא תמיד נשארים מספיק חלקים רגועים ממני.

זה אומר להצליח לסדר את הזמן ככה שישאר לי נתח מהזמן לעצמי ולכמיהות שלי.

אני עוצרת לחשוב למה נסעתי,
מה רציתי לחפש,
מה קיוויתי למצוא
מה הבטחתי לעצמי שיקרה פה
ומתחילים להגיע ימי קיום ההבטחה.

חיפשתי שקט.
ואני מבינה שרק אני יכולה לגרום לו להיות.
וזה מתחיל בלפתוח לו פתח להיכנס,
וזה יכול לקרות רק אם אני אדבר קצת פחות.
מחשבה מעניינת,
ביחוד מי שמכיר אותי טוב ויודע שזאת לא משימה קלה.
כי תמיד יש איזו תובנה, הערה, מילה, משהו קטן וחשוב להגיד למישהו…

המחשבה על כל הדברים שיהיה לי זמן לכתוב, אם זה יקרה, ואני אדבר פחות,
מאוד מרגשת אותי.

אני פשוט מאחלת לי הרבה בהצלחה.

תגובות

(0)