מחשבות על למידה ועל תוויות מיותרות לילדים קסומים.

מחקר על פטריות בפולגה. ללמוד מהשטח.

מחקר על פטריות בפולגה. ללמוד מהשטח.

ילדים , חינוך, למידה , חופש ושמחה.

וואו. כמה זמן היה לי בשנה האחרונה להתעסק ולהתחבט בעניין הלמידה. לקחנו שלושה ילדים, הוצאנו אותם ממסגרות ונתנו להם חופש כמעט מוחלט. חקרתי, שאלתי, התחבטתי, התבוננתי, ראיתי הרבה מודלים, שמעתי הרבה דעות, קראתי, נחשפתי ועפתי.

רציתי לכתוב כתבה מסודרת. מסמך שיצליח להעביר את כל המחשבות שגיבשתי בתקופה האחרונה. מחשבות על ילדים, ומסגרות, והפרעות קשב, והגדרות, ולמידה והתפתחות. ואני מגלה שזה לא פשוט בכלל. יש לי כל כך הרבה מה להגיד שהכל מנסה להתפרץ החוצה..אז אנסה להתחיל לאט אט, שלב אחרי שלב.

עוד לפני שיצאנו למסע, נחשפתי לגודל , המדאיג, של התופעה של ילדים עם הפרעות קשב. מה שמדאיג הוא לא הילדים, אלה בעיקר ההתעסקות בהגדרה. יש משהו בצמד המילים הזה "הפרעת קשב" שמצריך , לדעתי, התבוננות מחודשת.

מדובר בילדים עם סוג קשב אחר. לא הסוג שדורשת מערכת החינוך המאוד מיושנת שלנו. במערכת הנוכחית ילד אמור מגיל שש, להצליח לשבת בכיתה סגורה עם עוד הרבה ילדים, מול חוברת, ולהיות בשקט. וכל זה כפול חמש או שש שעות ביום. מי שלא עומד במשימה, אז יש לו הפרעה.

במהלך הדרך שלנו נתקלנו בהרבה משפחות מטיילות, או שחיות חיי נדודים מכל מיני סוגים. מה שהכי בלט היה ילדים שמחים ומלאי חיים וחיוניות. ילדים שקרובים לטבע, עסוקים במשחקי דמיון, עושר פנימי, סקרנות ויכולת למידה גבוהה.

העיקרון הכי חזק שעומד מאחורי ההשקפה שלי לגבי למידה, הוא הבשלה ומוכנות. אין צורך ללחוץ על ילדים ללמוד לפני שהם מוכנים לזה. אפילו בתחומי הקריאה והכתיבה. אין מה למהר. ילד שיתחיל ללמוד כשהוא מוכן, ילמד לקרוא ולכתוב בלי לקויות למידה, ובלי קשיים. גם אם זה יהיה בכתה ב, או ג. אין באמת לחץ. הכל אשליה. אין באמת מירוץ. החברה שלנו יצרה מודל שפוגע בעצמה. למידה זה דבר כל כך רחב וקסום, שהחברה המערבית צימצמה למשהו כל כך צר ואפור. למידה מתרחשת באופן טבעי מתוך סקרנות. מתוך שאילת שאלות. צריך להשאיר את המחשבה של הילדים פתוחה וכמה שפחות לשים אותה בתבניות.

אפשר שילדים ילכו למסגרות. יהיו בחברת בני גילם. ישחקו יחד, יחקרו את העולם יחד, יעשירו את עולמם יחד, אבל בקצב שמתאים לכל אחד ואחד. הבעיה היא לא שיש בית ספר, אלה מה עושים עם הזמן שהילדים נמצאים שם.  צריך להכיר בעובדה שלכל מוח יש קצב התפתחות אחר, ואינטיליגנציות אחרות מפותחות, וכאלה שפחות. לא צריך להפסיק לגרות ולחשוף ילדים ללמידה. רק לקבל את העובדה שהקצב יהיה שונה. אפשר ללמד ביצירתיות, ולשים דגשים אחרים לכל ילד. אבל זאת אוטופיה..במצב היום כמעט בלתי אפשרי.

תחשבו על הילד שלכם, שאמרו לכם שיש לו "בעיה". קחו את הילד הזה במחשבה שלכם לטיול ארוך בעולם. תנו לו מרחב, ושקט, וזמן ליצור ולחוות, והנה אין בעיה. הילדים עצמם ממש לא בעייתיים. גם הלקויות לא כולן אמיתיות. אם לא היו מלחיצים את הילד או הילדה הזאת לסיים את נושא למידת קרוא וכתוב עד סוף כתה א, אז לא הייתה בעיה. אם היו מחכים שנה או שנתיים עד לשלב שהרצון לקרוא ולכתוב מגיע מהילד, ויש הבשלה של המוח, אז לא הייתה בעיה.

אמיתי לא רצה לעבוד בחוברת חשבון, אז שיחררנו עד שהוא היום מבקש ללמוד. אותו הדבר עם הקריאה. חיכינו שתחזור לו החדווה, הרצון, וזה מגיע. הוא כוכב אמיתי. אני לא דואגת. זה הקצב שלו. ואנחנו איתו. והסקרנות שלו מפעפעת וחיונית, ואין דבר שהוא יחליט ללמוד ולא יצליח. העיקר לא להרוג את הסקרנות והרצון ללמוד.

חוץ מזה שאנשים עם קשב שונה הם אנשים שהחברה צריכה. צריך מגוון. יש המון סוגי אינטיליגנציות. לפעמים מוטורית מפותחת, לפעמים ריגשית, או תנועתית, או מוסיקלית…צריך מדען שישב כל היום ויחקור, וצריך אנשים עם רוח חופשית שיהיו אמנים, ואנשי רוח, ופסיכולוגים, וגננים, וכדורגלנים, או אפילו נוודים שנותנים השראה לאחרים. לא כולם צריכים להצטיין בלמידה. והרבה פעמים לילדים עם "הפרעות" יש בעצם הרבה כישרונות מיוחדים. למה לא להתמקד בזה. למה לנסות בכוח שהם יעשו משהו שכרגע המוח והנפש שלהם לא מסוגלים? הרי ידוע שהאנשים האלה גדלים ואז מצליחים ללמוד ביתר קלות.

ואולי בשיטת למידה נכונה הם יצליחו ללמוד בלי בעיה. קצת יצירתיות ? אולי הבעיה שהם לא מצליחים ללמוד ברעש בכתה גדולה היא לא בעיה. אולי זה לא טבעי בכלל?

הכי חשוב לי זה לבקש מההורים להיות סוכני העצמה עבור הילדים שלהם. זה לא אומר שישארו בבית, אבל תשדרו להם תמיד שהם מופלאים וכישרוניים. ושאין גיל נכון ללמוד לקרוא או לכתוב. ושאפשר להצליח בחיים בהרבה דרכים. להיות מורה מצליח ליוגה, או ספורטאי, ואולי עם השנים לפתוח עסק. לא הכל מתחיל ונגמר בלימודים, ובטח שלא בבית הספר היסודי.  ואם כל המערכת סביבם בלחץ, אז תמצאו מסגרת אחרת שתדע להכיל את הילד ככה. כמו שהוא. ואם אי אפשר לעבור בית ספר אז תעזרו להוריד מהילד את הלחץ. שישב בכתה עם חוברת יותר קלה. יעשה בבית רק שני עמודים כשיעורי בית ולא יותר מזה. אין באמת לאן למהר. המטרה היא השקט הנפשי.

אל תילחצו.

בעיקר אל תילחצו.

הכל בסדר.

אפשר ללמוד בכל גיל.

העיקר שהשנים הראשונות של הילדים יעברו בתחושה של מסוגלות דרך הדברים שהם חזקים בהם, ולא בהתמקדות במה הם לא עושים טוב.

אפשר בכמה חודשים להשלים חומר של חשבון של שנים. ואפשר להתחיל לקרוא בכתה ג ואז להיות תולעת ספרים ואפילו דוקטור. תמיד תיראו סביבכם ילדים שלומדים בקלות, מתקבלים למסלול מחוננים, ועושים שיעורים בשניה. אז מה? זאת לא תחרות.  כל אחד טוב במשהו אחר. זה היופי.

זה בדיוק מה שחולה בחברה שלנו. שרוצים ורוצים, ומקנאים, ולא אוהבים את מה שיש. המושג הצלחה הוא רחב, ועמוק וקסום. לא רק מנכ"ל חברת הייטק, או מפתח תוכנות , או מהנדס, או רופא, או רואה חשבון – זאת הצלחה. לא רק הצטיינות במתמטיקה זאת הצלחה. גם להיות ילד חמוד, וחייכני, ומצחיק, שאוהב לשחק כדורגל, זה בסדר. כל אחד ימצא בסוף את מה שמעניין אותו, ויש הרבה דברים מפתיעים.

אני כן בעד לחשוף, ולגרות, ולהציע, ולסקרן. יש חוגים, ואינטרנט, ותוכניות העשרה..אבל בלי לחץ. הכל בהתאם למסוגלות של הילד. לפעמים ילד שהלחיצו אותו יכול לשנוא חשבון, למרות שהוא יכל היה להיות מאוד מוצלח בזה, אילולא הלחץ. אפשר לאתגר ולדרבן אבל עד גבול שלא גורם נזק לדימוי העצמי של הילד.

אז פשוט תחבקו את הילדים שלכם ותאהבו אותם, ותעצימו אותם, ובעיקר אל תדאגו. בשנת מכינה אחת אפשר להשלים את כל הבגרויות, אבל לתקן את הנזק של דימוי עצמי נמוך, וניתוק מוחלט ממי אתה ומה החוזקות שלך, …זה עבודה של הרבה שנים על ספת הפסיכולוג. תחסכו את זה. תאהבו אותם היום. אל תנסו לתקן אותם כל הזמן. הם נהדרים. ככה. בדיוק כמו שאתם נהדרים, וכמו שרציתם שמישהו יגיד לכם. זוכרים?

אני לא פרופסורית, ולא עשיתי מחקר. קראתי הרבה, דיברתי עם הרבה הורים, חיבקתי הרבה ילדים בדרך, שהיו צריכים לשמוע שהם מדהימים למרות כל התוויות ששמו עליהם, ואני אמא, והלב שלי פתוח, ואלה התובנות שלי. אשמח לתגובות והארות ושיתוף.
יסמין

גלריית למידה חלקית. ההעשרה הייתה עצומה. לימודים מתרחשים לא רק בבית הספר…

 

 

תגובות

(3)

  • את צודקת כל כך בעיני!

    › להשיב
  • 22/10/2015

    אהובה שלי הפוסט הזה מדוייק ומבטא בדיוק את מה שאני מרגישה ….בעיקר את התסכול שהילדים שלי במערכת רגילה וסוגרת.משתדלת ללמוד ממך לחזק את הדברים הטובים ולשחרר לחץ וזה קשה אני מודה כי במסגרות כאלו אין כמעט גמישות. מעניין שבדיוק דיברתי עם ליאור אתמול על העניין הזה ואמרתי שאני ממש מקנאה בילדים שלך והחופש שלהם ללמוד ולהעצים את עצמם מתוך מקום של חקירה וסקרנות.את מדהימה וזה המון המון אומץ לעשות את מה שאתם עושים. הלוואי והיה לי. אוהבת ומתגעגעת וקוראת בשקיקה

    › להשיב
    • יסמין דמאיו
      22/10/2015

      שרון יקרה. השיתוף שלך מרגש. תודה. וחוץ מזה כולנו אמיצים לצעוד במסע החיים המרתק והמאתגר הזה. לאורח החיים שלנו יש הרבה יתרונות אבל גם הרבה התמודדויות. לך יש חיים מלאים בעשיה נתינה וסיפוק. לא לכולם מתאים לעזוב הכל ולנדוד…אני בטוחה שתצליחי למצוא בתוך החיים שלכם את הדרך לתת לילדים את החופש הזה. יש הרבה פתרונות. אולי אכתוב על זה גם. עצם המודעות שלך לעניין כבר מפחיתה מהלחץ עליהם. מקסימים אתם. אהבה גדולה גדולה בחזרה. יש להם הרבה מזל שאת אמא שלהם.

      › להשיב