מסדהנה לפולגה..וביקור של סבא יובל

כל פעם אני פותחת מרווחים גדולים בין פוסט לפוסט ומצטברות מלא חוויות…אז אולי אפילו אחלק לשניים.
אחרי שחזרנו מהחופשה בבנגלור ומייסור, התמקדנו בחזרה בעשיה ושגרה. אך ליבינו ומחשבותינו היו עסוקים בביקור הצפוי של סבא יובל (אבא של אלעד) והנסיעה לצפון.
יובל מגיע להיות איתנו חמישה ימים ורצינו שיראה ה כ ל!! סדהנה ואורוויל ופונדיצרי. ואת ההוואי והאווירה…זה אומר ימים מאוד מלאים ועמוסים. אבל הצלחנו.
יובל נחת אחה"צ והגיע בדיוק ביום רביעי, לopen stage. בשבילינו זאת מתנה כי מאוד רצינו שיחווה את הערב הזה ויראה את נעם ואמיתי מופיעים באנגלית. ואת ישי מלא הביטחון…אז יצא טוב. הוא הספיק להגיע , לראות את הבקתה שלו ולהתיישב לראות את ההופעות. היה מקסים

וכיף שמישהו מהעולם החיצון סוף סוף צולל לתוך החוויה שלנו. אז נתנו הופעות טובות. נעם ואמיתי במערכון מתורגם מעברית של דודבני וקובאץ'.

ואלעד וישי במופע אקרו יוגה מאלף.

אלעד וישי במופע אקרו יוגה ב open stage

למחרת בבוקר יובל קיבל השכמה ל

morning circle

שזה אומר 5:15 …ואחרי מתיחות וחיבוקים יצא להתנדב ביער. הוא היה מעולה. חפר והשקה והשתלב מצוין. אחרי ארוחת בוקר הוא קיבל זמן מנוחה ואז יצא לשתות קוקוס אצל המוכר הקבוע שלנו.
זמן המנוחה הגיע..כי חום אימים וקצת הפרשי שעות..ואחרי המנוחה הולכנו אותו אחר כבוד אל ה mud pool לרחצה ומדורה. העברנו זמן יחד תחת הכוכבים, עם ירקות במדורה וקיבלנו שוב תיזכורת שאנחנו קצת חריגים..
ככה המשיכו הימים. בוקר הסתובבות בקוטקארי, סיור בסדהנה עם סרט אקולוגי. בשבת סיור במאטרי מאנדיר ואז צהריים בחדר האוכל של אורוויל, הסולאר קיטצ'ן. ואז batanical garden ואורוולו..בשבת בערב אלעד אירגן מסיבת ריקודים ענקית. לפרידה וסתם לשמחה. תמיד כיף לראות את המסיבות האלה. מלא צעירים רוקדים בטירוף בלי טיפת אלכוהול, סמים, סיגריות או כל כלי עזר אחר. ככה נקי. שמחה. לרובם זוהי חוויה מכוננת כי בבית הם תמיד שותים במסיבות.
למחרת היה בוקר במסעדת אידלי, צהריים בבריכה בסדהנה וערב בטיילת של פונדי. ביום שני שכרנו לו מדריך להסתובב בפונדי העתיקה ומשם לטיפול ווטסו במרכז טיפולים על חוף הים ולקינוח מסעדת טאנטו האיטלקית…היה מרוכז ושמח . והמסר עבר. קיבלנו אישור שאפשר להבין למה אנחנו תקועים באורוויל…הקסם עשה את שלו.

IMG_20150716_065118
כשיובל בילה לו אנחנו היינו בטירוף אריזות ופרידות. התגייסנו כולם והצלחנו להגיע לרגע. ההשכמה המתוכננת …3:30 למבוגרים…ו4:30 אז לא נותר הרבה לישון.
אני מרוב אריזות לא ממש נפרדתי מאנשים וגם היו לי כמה תמיכות לב לעשות. מתנדב שקיבל באותו בוקר מייל מחברה שלו שרוצה להיפרד. אז נשארתי איתו עד מאוחר. מדברים ושולחים אור ללב שלו שלא יסגר מהכאב.
.לא ישנתי כמעט..אבל התפקיד מחייב.

לא אלאה אתכם בפרטי המסע לפולגה. רק אציין שהיה ממש מסעי. מונית לשדה. טריקים של העלמת תיקים כי היה לנו over weight רציני. לקחנו טונה אוכל בריאות מאורוויל. מלא פירות שאלעד יבש בשמש החמה של הדרום…שיהיה לטרקים..
טיסה לדלהי. ואז חצי יום בדלהי להעביר ולהצטייד קצת. נעליים לישי, חוטי מקרמה וחרוזים במיין באזאר ועוד דברים שכיף לקנות ולא ממש צריך…
אני התעקשתי שניסע במטרו. אחרי שקראתי בבלוג של שירה לוריא על המטרו בדלהי. לא הסכמתי לוותר. ונסענו. והיה פשוט מדהים. לרגע אתה בלונדון..איזה סדר, ונקיון, ומזגן, ועמידה בזמנים. דלהי אחרת לגמרי. ממליצה בחום לנסות. יש קו שיוצא ממש קרוב לפארגאנג' אז אפשר להגיע לכל מקום. (המלצה שלא הספקתי ליישם היא על מקדש אקשדראם שהמטרו מגיע עד לשם. שווה ביקור).
הגענו לערב מותשים. נסיעת לילה באוטובוס של חברת himachel tourism , הכי מומלץ, אפשר להזמין גם באינטנט מקום. היטלטלנו לנו עד הבוקר. הפעם עצרנו בבונטאר וקנינו כירת גז, וכמה כלים. כדי להקים בהקדם את המטבח המפואר שלנו…כמה אוכל מקומי אפשר לאכול? מבונטאר לקחנו מונית אל תוך העמק. ואז זה התחיל..
ההרים מכל עבר. הירוק. עצרנו בדוכני פירות וחיסלנו תוך שעה ארגזים של שזיפים, אפרסקים, תפוחים, אגסים..פארווטי. הגענו. עוד לא ממש הגענו אבל הקסם המוכר התחיל לעבוד.

במונית בעמק פארווטי. עם פירות וחיוך
הילדים בשלב הזה היו כבר מחורפנים..המציאו שירים ובעיקר שאלו כל רגע מתי מגיעים…כשהגענו לגשר של פולגה הם פשוט זינקו בעליה והתחילו ללכת. יש כמעט 40 דקות הליכה לכפר..קצת מבודדי..אלעד נשאר לארגן סוסים לציוד ואנחנו התקדמנו. ארבעה סוסים זה הצריך. כמה ציוד. אבל הנוחות משתלמת. הפעם גם הויטמיקס נסע לפולגה. זה לבד 8 קילו.
עלינו לאט. ישי איתי. קצת צריך לסחוב אותו וקצת הולך ברגל.

IMG_20150722_124020

IMG_20150724_145854
תמיד כשאני מגיעה למקום חדש, גם אם כבר הכרתי קודם, אז בהתחלה משהו בי הודף את החוויה ורוצה לחזור למוכר. אני לא ישר מתמסרת. כנראה שהשינוי לא בא לי בקלות. אז שמחתי להגיע. אבל לקח לי עד למחרת ממש להבין ולשמוח. החדר שלנו לא היה פנוי אז התמקמנו בחדר אחר וכל זוית המבט הייתה אחרת..
בכלל הפעם הגעתי עייפה מיחסי אנוש. אחרי חמישה חודשים בסדהנה הייתי צריכה שקט. לא הלכתי לבקר את האנשים בכפר המון זמן. פשוט הייתי בחדר או טיילתי או יצאתי למסעדות. ולא היו לי כוחות לכל המפגשים. גם העובדה שאירחנו את יובל סיפקה עשיה כי רצינו להספיק הרבה בזמן קצר ויצא שכל יום עשינו משהו.
עיקר החוויה הייתה להתעסק עם הסים שלו ושלי. ימים ושעות הקדשנו ללהשיג תיקשורת..היה מצחיק ומיאש קצת. אבל הצלחנו. פשוט הכפר ה"גדול" הקרוב הוא במרחק שעה הליכה. אז לקפוץ לסדר את הסים זה בעצם טרק..אבל זה חלק מהחוויה . והתגבשנו והתחזקנו ובסוף ,אחרי שבוע גם סוף סוף יכולנו לתקשר עם העולם!

נחים בכפר. שלושה דורות של דמאיו. ליד המסעדה של dev raj מומלצת ביותר.

נחים בכפר. שלושה דורות של דמאיו. ליד המסעדה של dev raj מומלצת ביותר.

המזל האיר לנו פנים..ובפולגה חיכתה לנו משפחה מקסימה. משפחת ביטון משדמות דבורה . עינת, גור, שלו (15) ושחר (11). כיף גדול. לכולם.אחרי החזרה מהטרק לבאנדק, ממיינים את הפטריות
הלוז של יובל כלל. יום מנוחה. ואז יום טרק לסים לברשני, יום פיקניק במישור מקסים בהרים עם משפחת ביטון, טיול יום למניקארן וקאסול איתי ועם הילדים, טרק עם אלעד והילדים לבאנדק שזה מישור עם אנשי בופאלו שחיים בהרים. קטיפת פטריות ביער. ארוחות טובות אצל דב ראג' ואז השוס הגדול עליה למעיינות החמים של קירגנגה.

קונים צמחי מרפא במניקארן.

מניקאראן. Manakaran

למעיינות עלינו עם הביטונים. ככה הדרך עוברת יותר בנעימים לכולם וגם השהות נחמדה יותר. ואכן קרו דברים מופלאים. כל החבורה התגבשה ולי ולעינת היה הרבה על מה לדבר. ממש שלחו לי מתנה. שיחות בדיוק על מה שמעסיק אותי והרבה מסרים חשובים שהייתי צריכה לקבל ולשמוע.
הטיול הזה מזמן לי מפגשים על נשים מדהימות. פשוט קסם. נשים שאני צוללת איתן ישר לעומק ומקבלת המון מהמפגש איתן. איכשהו הן מאירות לי בדיוק מקומות חשוכים, ובדיוק בזמן. לפעמים גם העצות שלי להן, הן בדיוק מה שאני צריכה לשמוע…זאת באמת מתנה. תודה עינתי.
אז בנתיים אני מסיימת פה. קירגנגה צריכה התייחסות מיוחדת והפוסט נהיה לי ארוך. כבר קיבלתי הערות על הפוסטים הארוכים שלי אז מיישמת.
מה שמעניין הוא ההצצה לאינטנסיביות של החיים שלנו בחודש הזה. לא תארתי עדיין שבועיים וקרו כל כך הרבה דברים. לא פלא שאין לי כח לאינטרקציות עם המקומיים. לא נשאר מקום בלב ובגוף לכלום. בתוך כל זה יש את השיגרה גם של להכין אוכל, לנקות את החדרים, לכבס, להיות עם הילדים, לארגן, להקריא, לשחק..להיות קצת בזוגיות, החיים. פשוט צריך חופשה מהחופשה…כמו שנעמה חברתי הטובה צוחקת עלי תמיד.
אז לכו לנוח ונפגש בקרוב…במעיינות החמים..
אהבה לכולם
אני

אין כמעט תמונות כי אני כותבת מהטלפון. אין אינטרנט נורמלי אז אעלה תמונות בהמשך. יותר חשוב לי להתקדם עם הפוסטים כי הזמן טס והחוויות מצטברות…אז מבטיחה לעדכן בהמשך.

תגובות

(2)

  • שירה לוריא
    13/10/2015

    אהובה, כתמיד כיף לקרוא אותך…צללתי איתך לטיול עם התיאורים היפים ככ..רצה מהר לקרוא את ההמשך ..תודה ..ואינשאללה נפגש בקרוב..

    › להשיב
    • יסמין דמאיו
      14/10/2015

      שירה יקרה. כיף שאת שותפה לחוויות. היה נחמד אם היינו מצליחים לייצר כמה חוויות משותפות…אבל ליקום קצב משלו. עוד נפגש במימד הפיזי, אבל בלב תמיד יחד. תמשיכו להנות מגן העדן. קצת גם בשבילינו..

      › להשיב