טיול לבנגלור ומייסור, הפוגה מן החום.

טוב. היה לי פער עצום להדביק. כי התמהמתי עם הכתיבה. אז פוסט אחרון שמסכם את חוויות הקיץ שלנו מאורוויל ומסדהנה. הסיבה שאני לחוצה לסיים את כתיבת הפרק הזה היא…כי בקרוב מתחיל פרק חדש. מחר מגיע סבא יובל, אבא של אלעד, לביקור אצלינו בסדהנה. מאוד מאוד מתרגשים. סוף סוף לחלוק באמת את החוויה שלנו עם מישהו. הוא יהיה איתנו שישה ימים ואז…ב 21/7 אנחנו טסים יחד לדלהי ומשם באוטובוס לילה להימאצ'ל פרדש. ישר לפולגה. זאת החופשה השנתית שלנו במסגרת הויזה שקיבלנו. . . ….

קיץ בסדהנה

טוב. החיים בסדהנה מתנהלים להם לאיטם. הטמפרטורות עולות וחם מאוד. מספר המתנדבים יורד מיום ליום והקהילה קטנה ואינטימית. זאת תקופה מאוד מיוחדת פה. כאילו מי שפה חווה יחד משהו מגבש. מתמודדים עם תנאים לא קלים ונהנים יחד. היחסים יותר עמוקים. והשקט נעים. מצד שני זמן המינימום להתנדבות ירד לשבועיים אז הפרידות יותר תכופות. מאוד מעניין העניין של הפרידות. מעניין לראות את הילדים מתמודדים עם זה. מה שיפה לראות זה שהלב שלהם נשאר פתוח. הם לא חושבים על הפרידה. הם מתחברים . . ….

טיול לשמורת המנגרובים pichavaram

חייבת לכתוב הקדמה. עם הזמן קשה לי יותר ויותר לכתוב פוסטים תאוריים. אני חשה כי כל עולם הבלוגים והפייסבוק מייצר אשליה הרסנית ומזיקה. קחו לדוגמה את הטיול הקטן שלנו. נסענו ללילה אחד. אני יכולה לבחור לתאר את הטיול הזה איך שאני רוצה. מן הסתם אתמקד בתיאורים טכניים ואספר בעיקר את החוויות הטובות. למי שיקרא יראה שאנחנו משפחה נהדרת, הכל אידיליה, הרמוני, ממש מושא לקינאה. מטיילים בהודו, נהנים. כמה כוח יש למילים. כי בפועל לא היה טיול קל בכלל. היו סביבו . . ….

חוויות מהחיים בסדהנה

פתאום עברו להם עוד חודש וחצי והבנתי שמזמן לא כתבתי. בפעם האחרונה שכתבתי חזרנו מהיטרה, אחרי סבב שתילת עצים בחוות בהקמה. מאז הספקנו להיות בעוד סבב מחלות, הפעם אלעד וישי, ועכשיו רישמית אנחנו בעלי נוגדנים לדנגי. הרבה אנשים ביקשו לשמוע על החיים שלנו בסדהנה. איך נראים הימים שלנו, מה עושים? אז אנסה לתת הצצה. למרות שזה קצת מאתגר כי החיים פה מאוד מפתיעים. באופן כללי יש למקום מסגרת חוקים משלו, וסדר יום ומערכת שבועית, מאוד ברורים. אנחנו כמשפחה משתלבים בצורה . . ….

השיבה להודו

השיבה להודו זאת הייתה באמת הפסקה ארוכה. לא כתבתי הרבה זמן. אנחנו כבר יותר מחודש בהודו ורק עכשיו מתחילים לעכל את המציאות שיצרנו לעצמינו. הפרידה מהארץ הפעם לא הייתה קלה. דברים לאהיו ברורים עד הסוף. המטרה, הלמה, והפרידות..רק ידענו שמשהו עדיין קורא לנו להמשיך בשקט הזה, ושהשאר יתבהר תוך כדי תנועה. אז בתאריך 18/2 סיימנו לארוז. ויצאנו אל מחוץ לשער ברעננה לפרידות, וחיבוקים ובכי של אהבה. הלב היה מעט כבד, אבל ברגע שהמונית מתחילה לנסוע, פנינו קדימה. התרגלנו מהשנה האחרונה. . . ….

ממריאים להרפתקאה חדשה בהודו

אחרי דממה ארוכה אני שבה לעדכן. היה קשה לכתוב בתוך התהליך של קבלת ההחלטות ובניית המתאר של המסע     החדש. אז המציאות כרגע היא שאנחנו חוזרים להודו, ב 18/2 לתקופה לא ממש ידועה. אנחנו חוזרים להתנדב      בסדהנה פורסט, ולחיות ביער חיים קרובים לטבע ולאדמה. אחרי הביקור בארץ הרבה רצונות מתערערים. הגוף מנסה ישר להכות שורשים, עורג להצליח להיתפס בקרקע ולשקוע בשגרה נעימה של עשיה וקבע. עם כל הבעיות של המדינה הזאת, הלב והגוף מחוברים למארג הזה. על . . ….

הביקור בישראל

לקח לי הרבה זמן לאסוף כוחות ולשבת לכתוב. היו שאמרו שהיה מעניין אם הייתי כותבת תוך כדי התקופה הזאת, אבל זה היה בלתי אפשרי. כמו לנסות לכתוב על ספינה בזמן גלים גבוהים. המחשבות, הרגשות, ההחלטות, האמונות, התובנות, היחסים..הכל היה בטלטלה.  ועכשיו התחושה היא שהים נרגע. אז התיישבתי לכתוב. נחתנו לקראת בוקר ב 26/11. יובל האמיץ חיכה לנו בשדה התעופה. התחושה הראשונה בנסיעה ברכב לכיוון רעננה הייתה "טוב, בואו נסתובב ונחזור". התחלתי להרגיש מה עומד לפני. אבל המשכנו קדימה. יומיים ראשונים . . ….

סיכום שנה של מסע -לילה אחרון בהודו

  לילה אחרון במסע שלנו. שנה שלמה עברה חלפה לה ומחר אנחנו מתחילים את הדרך חזרה לישראל..אידלי וצ'אי אחרונים..סוף פרק. הצלחנו לחגוג ימי הולדת לחמישתינו. שנה שלמה עברה. יצאנו רק לכמה חודשים, נשארנו שנה ואפילו חוזרים לעוד.. מלאים בהודיה. תודה בעיקר לעצמינו על שנתנו לעצמינו את המתנה הזאת. מאוד מתרגשים מהחזרה לישראל…שהיא על תקן ביקור, כי החלטנו לחזור לעוד שנת התנדבות בסדהנה פורסט. לפחות נחזור להודו להתחיל את השנה..להמשיך עוד קצת בהרפתקאה. לחיות בסרט הודי. תודה שליוויתם אותנו מרחוק והייתם . . ….

טירוונמלאי- בעקבות הסיפורים על ההר הקדוש

טירו, טירו, טירו, טירו.  זה התחיל בלאה הולצר המהממת שהגתה את השם באוזנינו לראשונה, ואז עוד אנשים בדרך, ובעיקר חן שטען ששם הכל נגמר! אז היינו חייבים לנסוע ולהרגיש במה מדובר. לוקאל באס, שלוש שעות, עם צפירות מחרישות אזניים, והופ הגענו. התמקמנו בגסט האוס נעים לא רחוק מהאשראם של ראמאנה   (Sri Ramana Maharashi) זה המקום שבגללו רוב האנשים נוהרים לטירו. ראמאנה חווה הארה בגיל 16, בעקבות התקף חרדה מהמוות. הוא הבין שהגוף שלו זה לא הוא. המשמעות האמיתית היא ה . . ….

בחזרה לסדהנה

חודשיים קסומים בפולגה חלפו להם. חודשיים מאוד משמעותיים מבחינת החלטות על המשך המסע, הרבה התבוננות פנימית, ובעיקר טבע עוצמתי שעוטף מכל הכיוונים. לא היה קל לעזוב. אבל ניסינו לא להיות ספונטניים וקנינו כרטיס מראש בלי לדעת איך נרגיש ומה יהיה מצב הרוח.. המסע קורא לנו. יצאנו לדרך לכיוון סדהנה פורסט. קודם הליכה של חצי שעה עד לתחתית ההר, שם מחכה המונית. אמאשלי, ציפי מיסק האגדית, סיימה חודשיים בפולגה שהיו ממש גיבושון, ועושה את הדרך למטה בטיל. מלמטה מונית לבונטהר, משם . . ….

פולגה

פולגה. חשבנו הרבה איך לעשות את הדרך מרישיקש לפולגה. בכל אפשרות זה ארוך מאוד, ועם הרבה החלפות של כלי תחבורה. אז לבסוף התקבלה ההחלטה לנסוע במונית ספיישל. מהמלון ברישיקש ועד לעליה לפולגה. וכדי שהילדים יעברו את העניין ביותר קלות, הוחלט לנסוע בלילה…אז אחרי עיכובים והתעסקות בענייני תשלומים יצאנו בתשע בערב לדרך. אני התנדבתי לשמור על הנהג והייתי ערה כל הלילה. בדרך אמא ציפי, עשתה משמרת של שעה ואני ניסיתי לנמנם. לא היה לי קל לשחרר וחזרתי לשמירה. כשהבוקר עלה היינו . . ….

רישיקש בחום הגדול

וואו.הרבה זמן לא כתבתי. המעברים וההסתגלויות מעט התישו אותי. וגם אולי הטיול הופך להיות החיים שלנו ופחות טיול. מוזר לתעד שיגרה, כי היא נראית לי רגילה וטבעית לנו. אמנם בנופים מדהימים וקצב קצת שונה מהמערב, אבל שיגרת חיים. עם הכל מהכל. אולי גם ככל שהזמן עובר התהיות גוברות וכבר לא ברור מה זה סוף הטיול. מתי חוזרים ואיזה חיים רוצים..אתם מלווים אותנו במסע מאוד משמעותי. זה לא רק תיעוד של טיול ומקומות וחוויות.זאת פיסת חיים עם שאלות ותהיות וגילויים והבנות. . . ….