הדרך לגן העדן – טיול לחוף פרדייז

מאוד מאוד קשה לזוז במקום הזה. אבל החלטנו לעשות את זה. מאוד רצינו לראות את החופים בסביבה ולהבין איפה אנחנו ממוקמים. מהלכות שמועות על חוף פרדייז. חוף דרומית לחוף קודלי, שאין בו גסט האוס, והוא נחשב למפלט מהציויליזציה לגמרי. ממש גן עדן. השמועות אמרו שאין שם אוכל או מים, וישנים על ערסלים.. אז יצאנו לחקור. רוב האנשים שטים לשם בסירה, אנחנו בחרנו ללכת ברגל. צריך להגיע קודם לאום ביץ. משם לטפס על עוד רכס קטן ולהגיע לחוף half moon ואז . . ….

חוויות קודלי ויום הולדת 8 לאמיתי

טוב, אנחנו כבר נחשבים וותיקים. קודלי זה אולי לא החוף הכי יפה פה באזור, הוא יפהיפה אבל יש יגידו שיש יפים ממנו. אבל מתרחש פה משהו מיוחד ונעים, בעיקר למשפחות. החוף לא גדול, ותחום בשני צדדיו. הים פתוח אין סלעים באמצע המפרץ, רק בצדדים. המים רדודים במרחק גדול מהחוף, ושעות השפל הרבות משאירות רצועה רחבה של מים להשתכשכות, וברכות קטנות בין הסלעים. כל זה מאפשר לילדים הרבה חופש תנועה. מאוד קל להשגיח עליהם גם מרחוק. והם יכולים ללכת לבקר חברים . . ….

הטיול למראית עין והטיול מבפנים.

אני חייבת להתוודות. עוד אכתוב הרבה פוסטים על הטיול הזה. ברובם הכל יראה קסום ויפה. תקראו בהם סיפורים יפים על חוויות וריגושים. על אוכל טעים ומראות מעניינים. תיראו הרבה תמונות יפות של מקומות קסומים. והכל יהיה אמת. כל זה באמת מתקיים וקורה. אבל מה שלא כותבים עליו זה על מה שמתחולל בנבכי הנשמה. לא כתוב שם על הדינמיקה המשפחתית העדינה, על התיקשורת הזוגית שהיא אף פעם לא פשוטה. על ההתמודדות עם כל החלקים שלי, ובמיוחד עם החלקים שצריכים קצת הרגעה. . . ….

הימים הראשונים בהודו.

אנחנו במסע כבר עשרה ימים. שבוע וחצי. מרגיש כאילו עברה שנה. מפה זה נראה המון זמן. מרגישים כאילו אנחנו מטיילים וותיקים. וכאילו לא ראינו את כולם כבר מלא זמן. אז מה עבר עלינו בימים האלה. קודם כל המון פרידות צובטות לב. הרבה חיבוקים אמיצים ואהבה כצידה לדרך. זאת תמונה מאחת הפרידות שהיו לי בשבוע שעבר. הלב נצבט הרבה פעמים. הרבה אנשים אהובים השארתי בארץ. כבר מתגעגעת לכולם. עלינו לטיסה ביום ראשון, 1.12 עברה עלינו טיסה נעימה. הצלחנו לישון קצת, לאכול . . ….

איך נערכנו למסע הזה?

בכל פעם ששומעים שאנחנו נוסעים לטיול ארוך, נשאלות אותן שאלות. לכל אחד יש טיול משלו והיערכות משלו, אני אספר על ההתארגנות שלנו. אז מה עושים כדי לנסוע?   מאוד מאוד רוצים. הכי חשוב בעיני זה מאוד לרצות לנסוע ולהיות מאוד חדור מוטיבציה לעניין. וזאת מכיוון שהדרך עד לנסיעה כרוכה בהרבה קשיים חיצוניים, ועוד יותר קולות פנימיים וחלקים של התנגדות, ופחדים וחששות. כבר כתבתי שהעקירה מהחיים הנוחים והמוכרים היא לא פשוטה. ורק העובדה שנזכרתי, בכל פעם כזאת של קושי, שאני מאוד . . ….

כמה זה לא פשוט להתנתק מפה!

לצאת לטיול ארוך לא מסתכם בלהזמין כרטיס ולטוס. אחרי שקיבלנו את ההחלטה לעשות את זה, גיליתי שאנחנו פשוט קשורים למקום הזה בעבותות של ברזל. שאי אפשר פשוט לקום ולעזוב. צריך להקדיש הרבה זמן לניתוק הכבלים, והרבה אנרגיה כדי לתכנן ולברוא את המציאות הרצויה החדשה. אלה היו חודשיים מאוד מתישים, שעוד לא הסתיימו, היו בהם מלא לחץ, מלא עומס, מוח טרוד, בטן מכווצת, אי אפשר לישון, חששות, פחדים…ושמחה. ולמדנו בהם הרבה על ניתוקים ורקימת חלומות. גילינו כבלים של חשבונות בנק, ביטוחי בריאות, ביטוח רכב, . . ….

ואף על פי כן, נוע תנוע!

כי גילינו שלנסות לנוע, לזוז מהמקום שבו מתנהלים חיינו, זאת משימה מאוד לא קלה, וצריך הרבה אמונה במטרה כדי שזה יצליח. ואף על פי כל מה שניסה למשוך אותנו בכוח לאדמה ולמקום, ואף על פי הקושי להתנתק מהמירוץ, הצלחנו לנוע. המסע המשפחתי שלנו עומד להתחיל ….

איך המסע הזה נולד?

זה התחיל בדגדוג ברגליים, במחשבות מתגנבות, ברגעים קטנים של ייאוש, בגעגוע למשהו שאבד, בכמיהה למשהו אחר ממה שיש, מהצורך לנער את הכל, מחיפושים ללא מציאות, מבלבול גדול לגבי הצעד הנכון הבא, ומהרבה שאלות ללא תשובות. ממקומות של צורך בשיקום הזוגיות הנדחקת לשוליים, מרגעים שבהם מצאתי את עצמי צורחת על הילדים וממש לא מכירה את עצמי, מהרצון להיזכר באיך אני כשאני רגועה ואוהבת, מצעקה חנוקה "שדי, נמאס!!!!!!!!!!!" מעייפות מהמרוץ, מהמטלות, מהצריך, מהאין זמן ואין רגע שקט. מהתחושה שיש בחיים הרבה מעבר . . ….