פסק זמן בקו פנגאן

רגע של שלווה. בבריכה שצופה לים.

רגע של שלווה. בבריכה שצופה לים.

תאילנד. הגענו. מסע ארוך עם כל כלי התחבורה הקיימים. ואנחנו על האי. כבר במעבורת מתחילים להתרגש. הים. הרוח. שקיעה ברקע. קופנגן. כבר הרבה פעמים האי הזה היה תחנה של עצירה לאלעד ולי. והנה שוב. מגיעים לכאן לעצור. להשתהות. להוריד הילוך ולתת לדברים לשקוע ולתובנות לעלות.

מיד מהמעבורת עוצרים בשוק האוכל. איזה תענוג. פאדתאי, שייקים, וכל מיני מאכלים טעימים. הינו באופוריה. ואז הנסיעה לחדר על החוף. חוזרים בדיוק לאותו ריזורט שהיינו בו בפעם האחרונה עם הילדים לפני שבע שנים. ""nice sea resort מעבר כל כך חד מהודו.

על הבוקר אני עולה על אוברול  קצרצר וחושפני. משילה את השמרנות של הודו מעלי. מתחברת לנשיות אחרת, חווה את המושג "שיחרור האישה". אחרי שנה בהודו שבה הייתי עטופה נחמד להתפשט.

מחרתיים יובל מגיע לביקור אז צריך להתמקם ולמצוא מקום נחמד לשהות איתו. החיפושים מסתיימים בריזורט הצמוד שנקרא "the beach". חדרים מפנקים עם מטבח, מטרים מהחוף, ורואים את הים מהמרפסת. מקרר. ואפילו מקפיא עם קרח. לבוגרי סדהנה פורסט, אחרי חיים ביער, ללא חשמל, זה על סף הנס.

הגעתי במצב נפשי שבלולי. אחרי החיים האינטנסיביים בקהילה, אני מרגישה שאני לא רוצה לתקשר עם אף אחד. הורדתי תריסים. צריכה שקט וצריכה אנרגיה שתהיה מנותבת פנימה. לעצמי, למשפחה.

אלעד ונעם נוסעים להביא את יובל מקו סמוי. המפגש מרגש. כולנו שמחים. מתחילים לבלות לנו על האי יחד. עיקר ההתלהבות היא מדוכן השייקים בעיר שמציע 99 אופציות שונות לשייקים. לא פשוט. והימים עוברים בנעימים. הרבה ים וחוף. ואז אני מתקררת. מתחילה לי נזלת בכמויות של נהר הגנגס. לא עיתוי משהו. אני די מנוטרלת. לוקחת שיקויים וקפסולות פלא, מצליחה לא להעלות חום, אבל המוח שלי מתעקש לנוח. לפני שחליתי אמרתי שאני מרגישה שהמוח שלי הוא עיסה. מרוב מחשבות וכיוונים אפשריים שצריך להחליט עליהם. ואז באמת חליתי במחלת המוח העיסתי. הייתי גדושה בנזלת. כל הסינוסים שלי כאבו. הגוף והנפש. אחד הם. והמערכת ביקשה לנוח. אז עצרתי.

החברה קצת הסתובבו בלעדי. ובעיקר לא עשו הרבה והתרכזו גם הם במנוחה.

חוויות על הסאפ

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

בילוי של הגברים בלב ים

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

קופצים מהספינה בשייט

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

חוגגים יומולדת לסבא. השקענו

חוגגים יומולדת לסבא. השקענו

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

מפריחים פנסים לאוויר

במקום נרות מפריחים פנסים עם משאלות..

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הברכה של ישי לסבא

ישי כתב ברכה לסבא

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

נופים מהשייט

IMG_20160313_184543

שקיעה מטורפת בערב האחרון שלנו . האי הזה היה טוב אלינו. מלא חוויות ושקט.

IMG_20160308_150521

קריירת מכירת הצליות שלי, לא צלחה כל כך..אבל אחלה סביבת עבודה

IMG_20160226_163004

מבלים בבית של נעמה וחגי. צלא משחקים שווים וזמן איכות משפחתי.

IMG_20160220_174902

נעם האלוף. כזה אח גדול מקסים. מסביר ומלמד באהבה.

IMG_20160218_092529

הנוף מהמרפסת של הבית. טרופי לפנים.

IMG_20160218_092440

מטבח אמיתי אמיתי. זר לא יבין זאת. איזה געגוע..

IMG_20160203_163053

מסתובבים בשווקים עם סבא

IMG_20160204_183904_1

הילדים גילו את חבורת בובי. מלא משפחות שחיות באותו ריזורט. שכונה ישראלית בלב קופנגן. אז היו גיחות לשם. וטיולים באי. ובשקיעות לפעמים בחוף הזן, עם כל קהילת המגניבים של קופנגן. אלעד תירגל כל בוקריוגה במרכז של אשטנגה יוגה. וכמעט כל יום סאונת צמחים באוראיון. האי הזה גדוש בסדנאות מכל הסוגים. בהופעות, בקורסים. ביוגה, ברוחניות, בריקוד, במוזיקה, באוכל טוב מכל הסוגים. אחלה חופשה. ולחלק מהאנשים גם מקום ממש לעצור לזמן ארוך..

עוד אטרקציה הייתה קורס צלילה שנעם ואמיתי עשו. נעם רצה וחלם, ואמיתי רק הצטרף להרצאה הראשונה, ונדבק בחיידק. בתיאוריה הם שלטו מצויין. היה יום בריכה שעבר בצורה טובה. עדיין היה ניכר שאמיתי צעיר, ולקח לו זמן לשחרר קצת פחדים, אבל הוא עמד בזה בגבורה. הקושי התחיל כשהודיעו להם שהם עוברים באותו יום מהבריכה לים. היה לא פשוט. הם היו עייפים, המים היו קרים והתאגר גדול מאוד. הם צללו בחוף כשסירות עוברות מעליהם ויוצרות אווירה עוד יותר מלחיצה. אמיתי כמעט נשבר. סיים בקושי את היום הזה. הצענו לו שיעצור בדרגה הזאת, שאין לחץ להמשיך להסמכה. אבל ביום שהם יצאנו לצלילה בים, עם הסירה, הוא כבר הגיע מלא בכוחות חדשים, ויחד עם נעם האלוף, סיים כוכב ראשון בקלי קלות. אז לצמד דמאיו יש עכשיו רשיון צלילה ומעמקי הים הם לא גבול בשבילם.

החבורה גם נהיתה אלופה במיני גולף. חוויה חביבה של קופנגן. עוד בילוי היה שיעורי איגרוף תאילנדי, שגרמו להם להוציא הרבה אגרסיות ומרץ. וכמובן ההולה הופ. רכשנו אחד מחבורת הצעירים של קופנגן, וכל המשפחה עפה. אמיתי צעד בראש עם שליטה מדהימה בחישוק, נעם הלך בעקבותיו, והמדהים מכולם היה ישי. שגרם לאנשים לפעור פה על החוף. אלוף פיצפון עם חישוק ענק. יזכר לדורות. בקיצור. קופנגן.

עברנו ארבע פעמים בתים, אז היה מאתגר. שני לילות בנייס סי. ואז שבועיים על החוף, ואז עשרה ימים בבית של נעמה וחגי, ואז עד הסוף בבית חמוד מאחורי "נחמיאס" . חנות כלי עבודה שיושבי פרדס חנה מכנים נחמיאס על שם החנות המפורסמת בעירם..אבל תמיד נשארנו מאוד קרובים לחוף.

ובעיקר קרובים לחברה של החברה, האישה עם המסעדה המקומית שאצלה אכלתי כמעט כל יום טום יאם. התמכרתי. והכי חשוב שעשיתי גוונים. אחרי שנה בהודו, עם ספרים שמכירים רק שיער ארוך, חלק ושחור, הגעתי לספרית מצויינת שהפיכה בי חיים מחדש. אני נטורליסטית עד השיער שלי. לא מוכנה עדיין לשיער השיבה. וקיבלתי אוויר לנשימה. אני בהיי עד עכשיו.

מלא שקיעות. ממש החזקנו את השמש בכף היד..

מלא שקיעות. ממש החזקנו את השמש בכף היד..

המנגליסטים

המנגליסטים

מיני גולף. הלכו להישתפרו. עד לשבירת השיאים של המקום.

מיני גולף. הלכו להישתפרו. עד לשבירת השיאים של המקום.

הטיבעוניים

הטיבעוניים

סליפ אנד פליי. ימים של כיף עם החברה

סליפ אנד פליי. ימים של כיף עם החברה

חגיגות במקדש. כסף תלוי, כסף תקוע בחול, והחבורה שלי מהופנטת..אסור לגעת.

חגיגות במקדש. כסף תלוי, כסף תקוע בחול, והחבורה שלי מהופנטת..אסור לגעת.

אלוף ההולה הופ של החוף

אלוף ההולה הופ של החוף

עוד יום על החוף. אותה פוזה כל פעם במיקום אחר.

עוד יום על החוף. אותה פוזה כל פעם במיקום אחר.

הטום יאם שלי. התמכרות קשה.

הטום יאם שלי. התמכרות קשה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

האי הזה מקסים. וכל נסיעה על הטוסטוס היא מרחיבת לב. והחיים שם הם פשוט חופשה. ים, ובריכה, וקצת סדנאות, והופעות, ושווקים. ואיסוף צדפות בזמן השפל, וסיבובים על הסאפ, ופארגליידינג  מפתיע לנעם, וסליפ אנד פליי עם ילדי האי, ונסיעה לא מוצלחת על אופנוע ים, שנגמרה בבחילות, ושנירקולים, ושעות בית, ובישולים, וניסיונות לא כל כך מוצלחים למכור ציליות ופנסים שהבאתי איתי, אבל למדתי מה לא לעשות יותר, ובעיקר קצב איטי איטי. ולילות כייפים על המרפסת של שירה ומיכה, שאירחו אותי באהבה בגיחות הליליות שלי, החיים הסודיים אחרי שכל המשפחה נרדמת..

האמת שכשאני חושבת על קו פנגן אני יותר נזכרת בחוויה של המפגשים שהיו לי שם. מפגשים עם המון משפחות ישראליות, שנמצאות בערך באותה נקודה שלנו. מי יותר ומי פחות, הרבה גוונים של משפחות ואנשים. והיה מרתק לשמוע את הסיפורים, לראות נקודות מבט שונות, לקטר יחד, לחלום יחד, לשתף, להקשיב, להזדהות לפעמים, ולא להסכים לפעמים. ובעיקר זה עזר לי להבין מה האמת שלי. מה נכון לי ולמשפחה שלי בשלב הזה. בערך להבין. לא להיסחף.

היה הרבה שיח על ישראל, ועל האם זה המקום. ואם לא אז איפה כן? והאם מה שטוב לילדים זה מה שצריך להכתיב את הדרך, או שמה שטוב להורים הוא גם משמעותי לא פחות. ומה בכלל ילדים צריכים, ומה הם יודעים על מה נכון וטוב להם. והאם להיות ליד המשפחה זה ערך חשוב או לא. האם לתת להורים שלנו להכתיב לנו באיזה מדינה נחיה, רק כי להם זה התאים. והאם איפשהו אחר בעולם אני ארגיש אי פעם בית ושייכות אמיתית ועמוקה. ומה חשוב בסדרי עדיפויות: פרנסה קלה? מקום זול לחיות בו? חינוך לילדים? שקט ורוגע וחיים ללא לחץ? ומה עם הצבא? שלושה בנים אחרי הכל. כל כך הרבה שאלות. כלום כבר לא ברור מאליו. כאילו עירבלנו את כל הקלפים. אין שום נקודת אחיזה. אין עוגנים. הכל פתוח ואפשרי והרשות נתונה. וזה הקושי.

הבחירה היא זכות מפוקפקת לפעמים. אני מודה עליה אבל לפעמים גם עייפה ממנה. חושבת על איך היו נראים החיים שלי אם הייתי מן אדם כזה שפשוט הולך בתלם. במסלול אחד. אם הייתי מאלה שבוחרים משהו ומתמידים בו, ונהנים מהעשייה והיצירה והשיגרה. .. אבל אני לא כזאת. וזה מעייף לפעמים.

כשאני שוקעת למחשבות כאלה אני מזכירה לעצמי שיש זמן לכל דבר. שהיו לי הרבה שנים כאלה, ובטח עוד יהיו, אבל עכשיו אני בפרק אחר. ואני לא באמת רוצה להפסיק עדיין את ההזיה הזאת. את התנועה, את המפגשים עם אנשים, את ההרפתקאות. מן חיים בפריזמה הרבה יותר רחבה. נטולי מחויבויות, בלי הרבה צריך, ואירועים משפחתיים ולו"זים.

אבל אני על הסף של לעצור. משהו בתוכי מתחיל לרצות מחדש להכות קצת שורשים, לעשות, לתרום לסביבתי, ולתת לילדים קצת יציבות. זה בדרך. עוד קצת..

והכי אני מגלה, שהאושר, והשקט והטוב, הם כל כך שונים לכל אחד. אני רואה כל כך הרבה אנשים בארץ שחיים חיי יצירה ונהנים מהחיים שלהם. אני לרגע לא מוכרת את החוויה שלי לאף אחד אחר. אין בחוויה הזאת איזה אושר וודאי. זה נכון לנו. לא נכון מוחלט. ואין לי דעות מוצקות על ישראל ואם נכון או נכון לחיות בה. אני נעה לי בעולם כי אני אוהבת לנוע, ולא כי אני לא אוהבת משהו כזה או אחר. עד שנעצור. הרגע הנכון. ואני אוהבת את החיים שלי היום. ואני בטוחה שאני אוהב את החיים שלי אחר כך. זה השיעור בעצם. לאהוב את מה שיש.

אז נעם הכניס לנו נתונים חדשים למשוואה..רוצה לחגוג בר מצווה בארץ. זה אומר בסוף נובמבר..אז האם יש לנו מה להגיע לביקור עכשיו באפריל? כלכלית זה לא ממש משתלם. אם רוצים להמשיך לטייל עוד קצת אז לטוס לישראל ואז שוב החוצה ואז בחזרה…אבל לא הכל זה כסף. ויש געגוע, ורצון לחבר את עצמינו קצת לשולרשים. ועוד סיבות קטנות של חתונות, וקורס שאני עומדת לעשות באנגליה, והמשפחה, והתאומים הקטנים שנולדו ואנחנו רוצים כבר לחבק..והמוח קודח. מה הבעיה. אז נדחה את הביקור בעוד שבעה חודשים?! אבל אנחנו כבר שנה ושלושה חודשים מחוץ לישראל..אז זה יוצא המון. בקיצור. אמרתי שהמוח עיסה?

תאילנד לא נתנה לנו תשובות. אז כדי לדחות את הקץ אנחנו קופצים לבורמה. טוויסט בעלילה..נעדכן משם. הרבה אהבה ושקט לכולם.

רגע של נוף

רגע של נוף

עוד ארוחה בבית. איזה כיף זה לבשל ולהזין את המשפחה.

עוד ארוחה בבית. איזה כיף זה לבשל ולהזין את המשפחה.

שניה לפני שנפרדים מהאי. בית מספר 4. תודה .

שניה לפני שנפרדים מהאי. בית מספר 4. תודה .

אחרי הנסיעה הזאת, ירד מרשימת החלומות אופנוע ים.

אחרי הנסיעה הזאת, ירד מרשימת החלומות אופנוע ים.

איגרוף תאילנדי mui thai

איגרוף תאילנדי mui thai

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

DCIM110GOPRO

DCIM110GOPRO

להתראות קופנגן. היה תענוג

להתראות קופנגן. היה תענוג

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

איייי האאאא תודה לנעם על לכידת הרגע. secret beach

תגובות

(0)