קנאה -לאהוב את מה שאין

מכירים את החלק המקנא שבכם?

חלק מקנא.
חלק שרוצה את מה שאין.
חלק שהמוקד שלו החוצה.
שרוצה להיות שם ולא כאן.
חלק לא שקט, לא שבע רצון.
חלק שנושא איתו תסכול.
חלק שעסוק בהשוואות.

ואין קשר בין מה שיש לך לבין ההופעה שלו פתאום בתוכך.
אין היגיון בנוכחות שלו, בהמצאות שלו, ברצונות שלו.
גם אחרי טיול של שנה בעולם,
כשאני בעצמי מושא הקנאה של הרבה חלקים מקנאים של אנשים,
החלק המקנא יכול לצוץ לפתע.
זה דבר לא נתפס, לא הגיוני, אבל זה הכי טבעי ונורמלי וקורה לכולם, שיש.

כי זה חלק.
חלק שמאמין שאם הוא יגרום לנו להשוות את עצמינו כל הזמן לאחרים,
זה יתן לנו דחיפה לעשות ולא להישאר במקום.
החלק הזה חושש שאם הוא לא יהיה נוכח, וינהל את ההצגה,
אז נצטרך להשלים עם מה שיש,
עם איפה שאנחנו
עם מה שהשגנו.
ולפעמים הוא חושש שנסיון לעשות את זה יגע בנו במקומות לא פשוטים.

כי אם לא נקנא, ונשווה ונהיה עסוקים באחרים,
נצטרך להיות עסוקים בעצמינו,
וזה יכול לעורר הרבה חלקים של תחושת כשלון, או אכזבה, או תחושות של חוסר ערך.
זה מצחיק.
החלק הזה מנסה להגן עלינו מפני תחושות לא נעימות
ובעצמו זורע הרס ואי נעימות.
ככה זה עם חלקים. אין בהם תמיד היגיון.
אז הגיע הזמן לתת להם לפרוש, ולהחזיר לעצמינו את ניהול ההצגה.
להתחיל לחשוב שאולי מישהו שמביט בכם עכשיו מצליח לקנא במשהו שיש לכם.

זה תרגיל מדהים. תנסו לקנא בעצמכם.

כי לכל אחד מאיתנו יש חיים מושלמים,
מלאים בשפע, ועשיה, ואהבות, ויכולות, ותחביבים, וכשרונות, וחברים וזוגיות, או ילדים, או בריאות.

לפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה ולהפסיק להסתכל על אחרים.
ממש לעצום עינים, או להוריד את המבט כלפי מטה,
להתבונן פנימה, ולא החוצה.

יש ביליארד אפשרויות לעבור את החיים האלה,
אין שתי דרכים דומות,
אבל המשותף לכולן היא שבכל אחת יש טוב ויופי משלה.
אני חושבת על חיים של חברים ומכרים ומגלה שבכל אחד אני יכולה לקנא במשהו.
כאלה שיש להם זוגיות רגועה ויציבה,
כאלה עם עבודה שהם אוהבים, או תחביב שהם מאושרים בו,
מי שבנו להם חיים שקטים ונעימים מוקפים בחברים טובים,
או משפחה תומכת, או כישרון מופלא.

וכל האנשים האלה הם אתם.

ובין האנשים האלה, גם אני.
כל כך קל לתת לחלק המקנא לנהל,
אפילו בין משפחות שמטיילות כמונו,
אני יכולה למצוא את הקנאה, את ההשוואות, את החלק שרוצה את מה שיש למישהו אחר.
אין לזה סוף כשהחלק המקנא מנהל.

וכשאני מגוללת את המסך על עולם האשליות של הפייסבוק,
אני יכולה לשבת ולרצות רק את מה שאין לי,
מה שאין לי , ושיש למישהו אחר, הופך להיות הפוקוס.
יש אינסוף דברים שאין לי, שלא עשיתי,
אינסוף מקומות שלא הייתי או לא אהיה,
וזה בור ללא תחתית להיות בפוקוס הזה.


ובמסע הזה למדתי הרבה על החלק הזה.

התידדתי איתו, הודתי לו על הרצון הטוב שלו,
וגרמתי לו לסמוך עלי שאני לא אתפרק אם אעמוד מול יופי ושפע של מישהו אחר.

למדתי שאפשר פשוט לשמוח בשביל האחר
אפשר לקבל השראה מאנשים
אפשר ללמוד מאנשים
לשאוף לדברים
לרצות להכניס שינויים או דברים חדשים.
אבל ממקום של הודיה,
ממקום שרואה את כל הטוב שכבר יש,
זה יכול להיות קורת גג, פרנסה, אוכל ומשפחה.
שזה נשמע מעט אבל זה המון.

וזה יכול להתרחב לראיה יותר עמוקה על מה שיש

על מי שאני,

על מה שהשגתי.


אני מדברת הרבה עם החלק הזה,
החלק שרוצה את מה שאין לי,
שרוצה את מה שיש למישהו אחר,
עם הזמן אפשר לגרום לו להיות ולחלוף במהירות,
לנשוף אותו החוצה
ולשאוף פנימה השלמה ושקט והודיה.

להחליף את הקנאה בהשראה,
בשמחה עבור מישהו אחר,
ולהתמלא בחמלה כלפי עצמינו,
על מי שאנחנו,
על מה שהשגנו,
על לאן שהגענו.

 אני מקבלת אותי,

אני סולחת לעצמי,

אני גאה בעצמי,

זאת מי שאני.

זה מה שיש.


השקט נמצא בלאהוב את מה שיש.

 

אני ומטה ג'י

אני ומטה ג'י

*הטרמינולוגיה של "חלקים" לקוחה משיטת הטיפול ifs שהכי קרובה לליבי. מוזמנים לקרוא עוד על השיטה http://www.selfleadership.org/
או בעברית לחפש את עינת אבני ברונסטיין, או ד"ר אסנת ארבל שמנהלות מרכז הכשרה בישראל. http://www.ifs-israel.org/

תגובות

(1)