מנוחה ב koh samet ..רגע לפני הביקור בישראלבורמה – חלק אפסק זמן בקו פנגאןמסיימים שנת התנדבות בסדהנה פורסט.האמפי. המלצות למשפחות ויחידים.
מנוחה ב koh samet ..רגע לפני הביקור בישראל
בורמה – חלק א
פסק זמן בקו פנגאן
מסיימים שנת התנדבות בסדהנה פורסט.
האמפי. המלצות למשפחות ויחידים.

 

הימים הראשונים בהודו.

אנחנו במסע כבר עשרה ימים. שבוע וחצי. מרגיש כאילו עברה שנה. מפה זה נראה המון זמן. מרגישים כאילו אנחנו מטיילים וותיקים. וכאילו לא ראינו את כולם כבר מלא זמן. אז מה עבר עלינו בימים האלה. קודם כל המון פרידות צובטות לב. הרבה חיבוקים אמיצים ואהבה כצידה לדרך. זאת תמונה מאחת הפרידות שהיו לי בשבוע שעבר. הלב נצבט הרבה פעמים. הרבה אנשים אהובים השארתי בארץ. כבר מתגעגעת לכולם. עלינו לטיסה ביום ראשון, 1.12 עברה עלינו טיסה נעימה. הצלחנו לישון קצת, לאכול . . ….

איך נערכנו למסע הזה?

בכל פעם ששומעים שאנחנו נוסעים לטיול ארוך, נשאלות אותן שאלות. לכל אחד יש טיול משלו והיערכות משלו, אני אספר על ההתארגנות שלנו. אז מה עושים כדי לנסוע?   מאוד מאוד רוצים. הכי חשוב בעיני זה מאוד לרצות לנסוע ולהיות מאוד חדור מוטיבציה לעניין. וזאת מכיוון שהדרך עד לנסיעה כרוכה בהרבה קשיים חיצוניים, ועוד יותר קולות פנימיים וחלקים של התנגדות, ופחדים וחששות. כבר כתבתי שהעקירה מהחיים הנוחים והמוכרים היא לא פשוטה. ורק העובדה שנזכרתי, בכל פעם כזאת של קושי, שאני מאוד . . ….

כמה זה לא פשוט להתנתק מפה!

לצאת לטיול ארוך לא מסתכם בלהזמין כרטיס ולטוס. אחרי שקיבלנו את ההחלטה לעשות את זה, גיליתי שאנחנו פשוט קשורים למקום הזה בעבותות של ברזל. שאי אפשר פשוט לקום ולעזוב. צריך להקדיש הרבה זמן לניתוק הכבלים, והרבה אנרגיה כדי לתכנן ולברוא את המציאות הרצויה החדשה. אלה היו חודשיים מאוד מתישים, שעוד לא הסתיימו, היו בהם מלא לחץ, מלא עומס, מוח טרוד, בטן מכווצת, אי אפשר לישון, חששות, פחדים…ושמחה. ולמדנו בהם הרבה על ניתוקים ורקימת חלומות. גילינו כבלים של חשבונות בנק, ביטוחי בריאות, ביטוח רכב, . . ….

ואף על פי כן, נוע תנוע!

כי גילינו שלנסות לנוע, לזוז מהמקום שבו מתנהלים חיינו, זאת משימה מאוד לא קלה, וצריך הרבה אמונה במטרה כדי שזה יצליח. ואף על פי כל מה שניסה למשוך אותנו בכוח לאדמה ולמקום, ואף על פי הקושי להתנתק מהמירוץ, הצלחנו לנוע. המסע המשפחתי שלנו עומד להתחיל ….

איך המסע הזה נולד?

זה התחיל בדגדוג ברגליים, במחשבות מתגנבות, ברגעים קטנים של ייאוש, בגעגוע למשהו שאבד, בכמיהה למשהו אחר ממה שיש, מהצורך לנער את הכל, מחיפושים ללא מציאות, מבלבול גדול לגבי הצעד הנכון הבא, ומהרבה שאלות ללא תשובות. ממקומות של צורך בשיקום הזוגיות הנדחקת לשוליים, מרגעים שבהם מצאתי את עצמי צורחת על הילדים וממש לא מכירה את עצמי, מהרצון להיזכר באיך אני כשאני רגועה ואוהבת, מצעקה חנוקה "שדי, נמאס!!!!!!!!!!!" מעייפות מהמרוץ, מהמטלות, מהצריך, מהאין זמן ואין רגע שקט. מהתחושה שיש בחיים הרבה מעבר . . ….