הודו

מסיימים שנת התנדבות בסדהנה פורסט.

טוב. הפרק של סדהנה עומד להסתיים. איכשהו קרה שהגענו לקו הסיום, אחרי הכל. אנחנו מסיימים שנה של התנדבות. מאוד מרגש. אחרי שהיקום החליט שזה המקום בשבילינו, חזרנו והעברנו עוד תקופה מאוד משמעותית ביער. אמיתי אמר היום לפני השינה שזה הזמן לבכוק…כי הוא גם מתרגש מהנסיעה , ורוצה איתה, אבל עצוב מהפרידה. רגע לפני שעוזבים מתחילים לראות בעיקר את הטוב. לרגע כל מה שפחות אהבתי מטשטש..ברגעים כאלה אני מזכירה לעצמי למה בחרתי לעזוב. הרי הייתה סיבה, או סיבות. ואז התמונה קצת . . ….

האמפי. המלצות למשפחות ויחידים.

האמפי. איזה קסם. למי שמתלבט אני מציעה לנסוע. לא מתאכזבים מהאמפי. יש שם אנרגיה נעימה ונוף יחודי וקסום. אז למי שהשתכנע ונוסע הכנתי כמה המלצות לשהיה שם. אם תיקראו תחסכו זמן ותגיעו למקומות החביבים יותר מהר. ואם לא תקראו אז לצאת ולחקור ולגלות זה גם נחמד. לדעתי שווה לשכור טוסטוס שיהיה צמוד אליכם וזה נותן הרבה חופש תנועה. לינה– אפשר להגיע ולחקור בעצמכם. אבל לפחות להתחלה הייתי ממליצה על כמה מקומות. 1. Manju's place מתחם אסטתי. עם דשא. במרכז יש . . ….

ההמתנה בסדהנה…וקבלת תוכניות היקום…

נכנסים לסדהנה. לילה. מאוד מאוחר. כולם כבר ישנים פה. מארגנים את הבקתה לשינה. מגלים שרשת היתושים קרועה. אז רק פורשים סדין והשאיפה להעביר את הלילה ולנקות מחר. אנחנו נופלים תשושים ונרדמים. הרבה יתושים מסביבינו. בלי כילה זה קצת קשה..אבל הלילה עובר והבוקר מגיע ומתחיל פרק חדש. אסביר רגע על הפחדים שלי לחזור. האמת שהמקום הזה גרם לי להתמודד עם הרבה חלקים שלי. אחד מהם הוא החלק שאוהב לעזור ולתת ולא ידע לשים גבול בפעם הקודמת. מאוד נשאבתי לעשיה. הרבה אנרגיה . . ….

נפרדים שוב מפולגה והיקום מפתיע..

אז ימים אחרונים בפולגה. קצת מתח באוויר. שינויי התוכניות הפתאומי מנסה לחלחל לתודעה. בנתיים נהנים מהכפר והאנשים. וצוברים חוויות לדרך. פוג'ה אחרונה לדרך. חג יפה ומיוחד בכפר. כל משפחה שולחת את האשה עם סלסלה מלאה בחיטה מהקציר האחרון. הסלסלה מקושטת. בכפר עוברת תהלוכה עם איש הדת של הכפר. ונגנים מאחוריו. והם עוצרים ליד כל אשה ומברכים את פרי עמלם מהשנה. ומאחלים שפע לבאות. ואוספים את התשורה לשק גדול שישמש את המקדש בחגיגות. ככה בימי חג מבשלים לכל הכפר מיבול שנתרם . . ….

ביקור בואשישט והחלטות לכבוד ראש השנה.

טוב. ואשישט. זאת בערך תחילתה של תקופה קצת מטלטלת עבורינו. אלעד טס לארץ לפני יומיים. הרבה רגשות גואים. וחוסר ידיעה אם נצטרך להצטרף אליו או לא. ימים קצת באוויר. וכשאני פתאום לבד עם שלושת הילדים. אז החלטתי לנסוע לואשישט. כבר מזמן רציתי ובנוסף משפחת לוזיה נוסעים גם לכמה ימים. אז אורזים על הבוקר ונוסעים. בירידה מפולגה (שזה הליכה של 40 דקות) קיבלנו הצעה לטרמפ בג'יפ עד מניקארן. 45 דקות נסיעה. ממניקארן לקחנו לוקאל באס לבונטאר. אבל אחרי עשר דקות ירדנו . . ….

המשך חוויות פולגה ועמק פארווטי הקסום.

טוב. אז פעם אחרונה שנפרדנו היינו במעיינות החמים של קירגנגה. תמיד נחמד להגיע לשם. התמקמנו באחת המסעדות. לקחתי חדר, אבל הוא היה כל כך מגעיל שהחלטנו לישון במסעדה. מוקפים בחבורות של ישראלים שמעשנים ללא הרף…אבל היה שם טנדורי (תנור עצים ) ואווירה נעימה. החלק הנחמד בקירגנגה הוא שיש הפרדה בין מעיינות הנשים לגברים. וזה אומר שבכל טבילה במעיינות החמים אני לבד. הבנים עם אלעד ואני עם קישקושי הבנות בצד השני . היה תענוג. מפגשים עם נשים בכל מיני גילאים. לפעמים . . ….

מסדהנה לפולגה..וביקור של סבא יובל

כל פעם אני פותחת מרווחים גדולים בין פוסט לפוסט ומצטברות מלא חוויות…אז אולי אפילו אחלק לשניים. אחרי שחזרנו מהחופשה בבנגלור ומייסור, התמקדנו בחזרה בעשיה ושגרה. אך ליבינו ומחשבותינו היו עסוקים בביקור הצפוי של סבא יובל (אבא של אלעד) והנסיעה לצפון. יובל מגיע להיות איתנו חמישה ימים ורצינו שיראה ה כ ל!! סדהנה ואורוויל ופונדיצרי. ואת ההוואי והאווירה…זה אומר ימים מאוד מלאים ועמוסים. אבל הצלחנו. יובל נחת אחה"צ והגיע בדיוק ביום רביעי, לopen stage. בשבילינו זאת מתנה כי מאוד רצינו שיחווה . . ….

טיול לבנגלור ומייסור, הפוגה מן החום.

טוב. היה לי פער עצום להדביק. כי התמהמתי עם הכתיבה. אז פוסט אחרון שמסכם את חוויות הקיץ שלנו מאורוויל ומסדהנה. הסיבה שאני לחוצה לסיים את כתיבת הפרק הזה היא…כי בקרוב מתחיל פרק חדש. מחר מגיע סבא יובל, אבא של אלעד, לביקור אצלינו בסדהנה. מאוד מאוד מתרגשים. סוף סוף לחלוק באמת את החוויה שלנו עם מישהו. הוא יהיה איתנו שישה ימים ואז…ב 21/7 אנחנו טסים יחד לדלהי ומשם באוטובוס לילה להימאצ'ל פרדש. ישר לפולגה. זאת החופשה השנתית שלנו במסגרת הויזה שקיבלנו. . . ….

קיץ בסדהנה

טוב. החיים בסדהנה מתנהלים להם לאיטם. הטמפרטורות עולות וחם מאוד. מספר המתנדבים יורד מיום ליום והקהילה קטנה ואינטימית. זאת תקופה מאוד מיוחדת פה. כאילו מי שפה חווה יחד משהו מגבש. מתמודדים עם תנאים לא קלים ונהנים יחד. היחסים יותר עמוקים. והשקט נעים. מצד שני זמן המינימום להתנדבות ירד לשבועיים אז הפרידות יותר תכופות. מאוד מעניין העניין של הפרידות. מעניין לראות את הילדים מתמודדים עם זה. מה שיפה לראות זה שהלב שלהם נשאר פתוח. הם לא חושבים על הפרידה. הם מתחברים . . ….

טיול לשמורת המנגרובים pichavaram

חייבת לכתוב הקדמה. עם הזמן קשה לי יותר ויותר לכתוב פוסטים תאוריים. אני חשה כי כל עולם הבלוגים והפייסבוק מייצר אשליה הרסנית ומזיקה. קחו לדוגמה את הטיול הקטן שלנו. נסענו ללילה אחד. אני יכולה לבחור לתאר את הטיול הזה איך שאני רוצה. מן הסתם אתמקד בתיאורים טכניים ואספר בעיקר את החוויות הטובות. למי שיקרא יראה שאנחנו משפחה נהדרת, הכל אידיליה, הרמוני, ממש מושא לקינאה. מטיילים בהודו, נהנים. כמה כוח יש למילים. כי בפועל לא היה טיול קל בכלל. היו סביבו . . ….

חוויות מהחיים בסדהנה

פתאום עברו להם עוד חודש וחצי והבנתי שמזמן לא כתבתי. בפעם האחרונה שכתבתי חזרנו מהיטרה, אחרי סבב שתילת עצים בחוות בהקמה. מאז הספקנו להיות בעוד סבב מחלות, הפעם אלעד וישי, ועכשיו רישמית אנחנו בעלי נוגדנים לדנגי. הרבה אנשים ביקשו לשמוע על החיים שלנו בסדהנה. איך נראים הימים שלנו, מה עושים? אז אנסה לתת הצצה. למרות שזה קצת מאתגר כי החיים פה מאוד מפתיעים. באופן כללי יש למקום מסגרת חוקים משלו, וסדר יום ומערכת שבועית, מאוד ברורים. אנחנו כמשפחה משתלבים בצורה . . ….

השיבה להודו

השיבה להודו זאת הייתה באמת הפסקה ארוכה. לא כתבתי הרבה זמן. אנחנו כבר יותר מחודש בהודו ורק עכשיו מתחילים לעכל את המציאות שיצרנו לעצמינו. הפרידה מהארץ הפעם לא הייתה קלה. דברים לאהיו ברורים עד הסוף. המטרה, הלמה, והפרידות..רק ידענו שמשהו עדיין קורא לנו להמשיך בשקט הזה, ושהשאר יתבהר תוך כדי תנועה. אז בתאריך 18/2 סיימנו לארוז. ויצאנו אל מחוץ לשער ברעננה לפרידות, וחיבוקים ובכי של אהבה. הלב היה מעט כבד, אבל ברגע שהמונית מתחילה לנסוע, פנינו קדימה. התרגלנו מהשנה האחרונה. . . ….