ילדים

מנוחה ב koh samet ..רגע לפני הביקור בישראל

אז החלטנו להגיע לביקור בישראל. תודעת שפע, ותודעת ג'וס פלאס. יהיה כסף איכשהו לביקור הזה. הלב רוצה לבוא, לחבק קצת אנשים, לגעת קצת בשורשים, ולהמשיך הלאה, והכסף לא יעצור אותנו. נסתדר. למי ששאל את עצמו איך אנחנו מצליחים לממן את הפרק הזה בטיול, אני אספר בשמחה, בפרטי, ורק אגיד שאני מקווה להפיץ את הטוב הזה יותר ויותר עד שלא תהיינה לי בכלל דאגות כלכליות. בכל מקרה, הביקור ניצח. הטיסה הכי זולה ומתאימה הייתה ב 12.4 אז נאלצנו לחפש מקום קרוב . . ….

בורמה – חלק ב

יוצאים לדרך מאינלה לייק       פינדיה / pindaya לקחנו מונית לפינדיה, הכי מהיר והכי משתלם. הדרך הייתה מקסימה. עצרנו אצל משפחה שמכינה מטריות מסורתיות. חוויה קטנה שהשאירה עלי חותם גדול. אם אתם באזור תיכנסו לראות מפעל משפחתי כזה. בלי טכנולוגיה, רק בעזרת דברים מהטבע מסביב. לוקחים קליפת עץ והופכים אותה לנייר, ואז כל השידרה של המטריה היא מבמבוק, כולל המנגנון של הקפיץ שבעזרתו פותחים אותה. אני הוקסמתי, ולקחתי איתי מנגנון לדוגמא. על המנגנון הזה יאמר מעתה "בגלל זה . . ….

בורמה – חלק א

כל הסיפור שלנו עם בורמה הוא מצחיק מיסודו. לא תכננו להגיע לשם, ואיכשהו כן הגענו. ישבנו וחשבנו בתאילנד..ולא ממש הגענו למסקנות, אז היינו צריכים עוד קצת זמן לחשוב. אלעד נזכר שיש לו חבר בבורמה. בינגון. ואמר שאם נגיע לשם הוא בטוח יסדר אותנו, ידאג לנו ויהיה מגניב. אז הזמנו כרטיסים והתחלנו לקרוא קצת על היעד החדש. בבורמה היינו צריכים להחליט אם לקנות כרטיסים לפיליפים, להודו או לישראל. קיווינו שהנופים החדשים יעוררו בנו השראה ורוח קבלת החלטות. הגענו לינגון אחרי מסע . . ….

פסק זמן בקו פנגאן

תאילנד. הגענו. מסע ארוך עם כל כלי התחבורה הקיימים. ואנחנו על האי. כבר במעבורת מתחילים להתרגש. הים. הרוח. שקיעה ברקע. קופנגן. כבר הרבה פעמים האי הזה היה תחנה של עצירה לאלעד ולי. והנה שוב. מגיעים לכאן לעצור. להשתהות. להוריד הילוך ולתת לדברים לשקוע ולתובנות לעלות. מיד מהמעבורת עוצרים בשוק האוכל. איזה תענוג. פאדתאי, שייקים, וכל מיני מאכלים טעימים. הינו באופוריה. ואז הנסיעה לחדר על החוף. חוזרים בדיוק לאותו ריזורט שהיינו בו בפעם האחרונה עם הילדים לפני שבע שנים. ""nice sea . . ….

מסיימים שנת התנדבות בסדהנה פורסט.

טוב. הפרק של סדהנה עומד להסתיים. איכשהו קרה שהגענו לקו הסיום, אחרי הכל. אנחנו מסיימים שנה של התנדבות. מאוד מרגש. אחרי שהיקום החליט שזה המקום בשבילינו, חזרנו והעברנו עוד תקופה מאוד משמעותית ביער. אמיתי אמר היום לפני השינה שזה הזמן לבכוק…כי הוא גם מתרגש מהנסיעה , ורוצה איתה, אבל עצוב מהפרידה. רגע לפני שעוזבים מתחילים לראות בעיקר את הטוב. לרגע כל מה שפחות אהבתי מטשטש..ברגעים כאלה אני מזכירה לעצמי למה בחרתי לעזוב. הרי הייתה סיבה, או סיבות. ואז התמונה קצת . . ….

ההמתנה בסדהנה…וקבלת תוכניות היקום…

נכנסים לסדהנה. לילה. מאוד מאוחר. כולם כבר ישנים פה. מארגנים את הבקתה לשינה. מגלים שרשת היתושים קרועה. אז רק פורשים סדין והשאיפה להעביר את הלילה ולנקות מחר. אנחנו נופלים תשושים ונרדמים. הרבה יתושים מסביבינו. בלי כילה זה קצת קשה..אבל הלילה עובר והבוקר מגיע ומתחיל פרק חדש. אסביר רגע על הפחדים שלי לחזור. האמת שהמקום הזה גרם לי להתמודד עם הרבה חלקים שלי. אחד מהם הוא החלק שאוהב לעזור ולתת ולא ידע לשים גבול בפעם הקודמת. מאוד נשאבתי לעשיה. הרבה אנרגיה . . ….

נפרדים שוב מפולגה והיקום מפתיע..

אז ימים אחרונים בפולגה. קצת מתח באוויר. שינויי התוכניות הפתאומי מנסה לחלחל לתודעה. בנתיים נהנים מהכפר והאנשים. וצוברים חוויות לדרך. פוג'ה אחרונה לדרך. חג יפה ומיוחד בכפר. כל משפחה שולחת את האשה עם סלסלה מלאה בחיטה מהקציר האחרון. הסלסלה מקושטת. בכפר עוברת תהלוכה עם איש הדת של הכפר. ונגנים מאחוריו. והם עוצרים ליד כל אשה ומברכים את פרי עמלם מהשנה. ומאחלים שפע לבאות. ואוספים את התשורה לשק גדול שישמש את המקדש בחגיגות. ככה בימי חג מבשלים לכל הכפר מיבול שנתרם . . ….

מסדהנה לפולגה..וביקור של סבא יובל

כל פעם אני פותחת מרווחים גדולים בין פוסט לפוסט ומצטברות מלא חוויות…אז אולי אפילו אחלק לשניים. אחרי שחזרנו מהחופשה בבנגלור ומייסור, התמקדנו בחזרה בעשיה ושגרה. אך ליבינו ומחשבותינו היו עסוקים בביקור הצפוי של סבא יובל (אבא של אלעד) והנסיעה לצפון. יובל מגיע להיות איתנו חמישה ימים ורצינו שיראה ה כ ל!! סדהנה ואורוויל ופונדיצרי. ואת ההוואי והאווירה…זה אומר ימים מאוד מלאים ועמוסים. אבל הצלחנו. יובל נחת אחה"צ והגיע בדיוק ביום רביעי, לopen stage. בשבילינו זאת מתנה כי מאוד רצינו שיחווה . . ….

ממריאים להרפתקאה חדשה בהודו

אחרי דממה ארוכה אני שבה לעדכן. היה קשה לכתוב בתוך התהליך של קבלת ההחלטות ובניית המתאר של המסע     החדש. אז המציאות כרגע היא שאנחנו חוזרים להודו, ב 18/2 לתקופה לא ממש ידועה. אנחנו חוזרים להתנדב      בסדהנה פורסט, ולחיות ביער חיים קרובים לטבע ולאדמה. אחרי הביקור בארץ הרבה רצונות מתערערים. הגוף מנסה ישר להכות שורשים, עורג להצליח להיתפס בקרקע ולשקוע בשגרה נעימה של עשיה וקבע. עם כל הבעיות של המדינה הזאת, הלב והגוף מחוברים למארג הזה. על . . ….

מחשבות על למידה ועל תוויות מיותרות לילדים קסומים.

ילדים , חינוך, למידה , חופש ושמחה. וואו. כמה זמן היה לי בשנה האחרונה להתעסק ולהתחבט בעניין הלמידה. לקחנו שלושה ילדים, הוצאנו אותם ממסגרות ונתנו להם חופש כמעט מוחלט. חקרתי, שאלתי, התחבטתי, התבוננתי, ראיתי הרבה מודלים, שמעתי הרבה דעות, קראתי, נחשפתי ועפתי. רציתי לכתוב כתבה מסודרת. מסמך שיצליח להעביר את כל המחשבות שגיבשתי בתקופה האחרונה. מחשבות על ילדים, ומסגרות, והפרעות קשב, והגדרות, ולמידה והתפתחות. ואני מגלה שזה לא פשוט בכלל. יש לי כל כך הרבה מה להגיד שהכל מנסה להתפרץ . . ….

הביקור בישראל

לקח לי הרבה זמן לאסוף כוחות ולשבת לכתוב. היו שאמרו שהיה מעניין אם הייתי כותבת תוך כדי התקופה הזאת, אבל זה היה בלתי אפשרי. כמו לנסות לכתוב על ספינה בזמן גלים גבוהים. המחשבות, הרגשות, ההחלטות, האמונות, התובנות, היחסים..הכל היה בטלטלה.  ועכשיו התחושה היא שהים נרגע. אז התיישבתי לכתוב. נחתנו לקראת בוקר ב 26/11. יובל האמיץ חיכה לנו בשדה התעופה. התחושה הראשונה בנסיעה ברכב לכיוון רעננה הייתה "טוב, בואו נסתובב ונחזור". התחלתי להרגיש מה עומד לפני. אבל המשכנו קדימה. יומיים ראשונים . . ….

סיכום שנה של מסע -לילה אחרון בהודו

  לילה אחרון במסע שלנו. שנה שלמה עברה חלפה לה ומחר אנחנו מתחילים את הדרך חזרה לישראל..אידלי וצ'אי אחרונים..סוף פרק. הצלחנו לחגוג ימי הולדת לחמישתינו. שנה שלמה עברה. יצאנו רק לכמה חודשים, נשארנו שנה ואפילו חוזרים לעוד.. מלאים בהודיה. תודה בעיקר לעצמינו על שנתנו לעצמינו את המתנה הזאת. מאוד מתרגשים מהחזרה לישראל…שהיא על תקן ביקור, כי החלטנו לחזור לעוד שנת התנדבות בסדהנה פורסט. לפחות נחזור להודו להתחיל את השנה..להמשיך עוד קצת בהרפתקאה. לחיות בסרט הודי. תודה שליוויתם אותנו מרחוק והייתם . . ….