ישראל

ממריאים להרפתקאה חדשה בהודו

אחרי דממה ארוכה אני שבה לעדכן. היה קשה לכתוב בתוך התהליך של קבלת ההחלטות ובניית המתאר של המסע     החדש. אז המציאות כרגע היא שאנחנו חוזרים להודו, ב 18/2 לתקופה לא ממש ידועה. אנחנו חוזרים להתנדב      בסדהנה פורסט, ולחיות ביער חיים קרובים לטבע ולאדמה. אחרי הביקור בארץ הרבה רצונות מתערערים. הגוף מנסה ישר להכות שורשים, עורג להצליח להיתפס בקרקע ולשקוע בשגרה נעימה של עשיה וקבע. עם כל הבעיות של המדינה הזאת, הלב והגוף מחוברים למארג הזה. על . . ….

הביקור בישראל

לקח לי הרבה זמן לאסוף כוחות ולשבת לכתוב. היו שאמרו שהיה מעניין אם הייתי כותבת תוך כדי התקופה הזאת, אבל זה היה בלתי אפשרי. כמו לנסות לכתוב על ספינה בזמן גלים גבוהים. המחשבות, הרגשות, ההחלטות, האמונות, התובנות, היחסים..הכל היה בטלטלה.  ועכשיו התחושה היא שהים נרגע. אז התיישבתי לכתוב. נחתנו לקראת בוקר ב 26/11. יובל האמיץ חיכה לנו בשדה התעופה. התחושה הראשונה בנסיעה ברכב לכיוון רעננה הייתה "טוב, בואו נסתובב ונחזור". התחלתי להרגיש מה עומד לפני. אבל המשכנו קדימה. יומיים ראשונים . . ….