סדהנה פורסט

מסיימים שנת התנדבות בסדהנה פורסט.

טוב. הפרק של סדהנה עומד להסתיים. איכשהו קרה שהגענו לקו הסיום, אחרי הכל. אנחנו מסיימים שנה של התנדבות. מאוד מרגש. אחרי שהיקום החליט שזה המקום בשבילינו, חזרנו והעברנו עוד תקופה מאוד משמעותית ביער. אמיתי אמר היום לפני השינה שזה הזמן לבכוק…כי הוא גם מתרגש מהנסיעה , ורוצה איתה, אבל עצוב מהפרידה. רגע לפני שעוזבים מתחילים לראות בעיקר את הטוב. לרגע כל מה שפחות אהבתי מטשטש..ברגעים כאלה אני מזכירה לעצמי למה בחרתי לעזוב. הרי הייתה סיבה, או סיבות. ואז התמונה קצת . . ….

ההמתנה בסדהנה…וקבלת תוכניות היקום…

נכנסים לסדהנה. לילה. מאוד מאוחר. כולם כבר ישנים פה. מארגנים את הבקתה לשינה. מגלים שרשת היתושים קרועה. אז רק פורשים סדין והשאיפה להעביר את הלילה ולנקות מחר. אנחנו נופלים תשושים ונרדמים. הרבה יתושים מסביבינו. בלי כילה זה קצת קשה..אבל הלילה עובר והבוקר מגיע ומתחיל פרק חדש. אסביר רגע על הפחדים שלי לחזור. האמת שהמקום הזה גרם לי להתמודד עם הרבה חלקים שלי. אחד מהם הוא החלק שאוהב לעזור ולתת ולא ידע לשים גבול בפעם הקודמת. מאוד נשאבתי לעשיה. הרבה אנרגיה . . ….

נפרדים שוב מפולגה והיקום מפתיע..

אז ימים אחרונים בפולגה. קצת מתח באוויר. שינויי התוכניות הפתאומי מנסה לחלחל לתודעה. בנתיים נהנים מהכפר והאנשים. וצוברים חוויות לדרך. פוג'ה אחרונה לדרך. חג יפה ומיוחד בכפר. כל משפחה שולחת את האשה עם סלסלה מלאה בחיטה מהקציר האחרון. הסלסלה מקושטת. בכפר עוברת תהלוכה עם איש הדת של הכפר. ונגנים מאחוריו. והם עוצרים ליד כל אשה ומברכים את פרי עמלם מהשנה. ומאחלים שפע לבאות. ואוספים את התשורה לשק גדול שישמש את המקדש בחגיגות. ככה בימי חג מבשלים לכל הכפר מיבול שנתרם . . ….

מסדהנה לפולגה..וביקור של סבא יובל

כל פעם אני פותחת מרווחים גדולים בין פוסט לפוסט ומצטברות מלא חוויות…אז אולי אפילו אחלק לשניים. אחרי שחזרנו מהחופשה בבנגלור ומייסור, התמקדנו בחזרה בעשיה ושגרה. אך ליבינו ומחשבותינו היו עסוקים בביקור הצפוי של סבא יובל (אבא של אלעד) והנסיעה לצפון. יובל מגיע להיות איתנו חמישה ימים ורצינו שיראה ה כ ל!! סדהנה ואורוויל ופונדיצרי. ואת ההוואי והאווירה…זה אומר ימים מאוד מלאים ועמוסים. אבל הצלחנו. יובל נחת אחה"צ והגיע בדיוק ביום רביעי, לopen stage. בשבילינו זאת מתנה כי מאוד רצינו שיחווה . . ….

קיץ בסדהנה

טוב. החיים בסדהנה מתנהלים להם לאיטם. הטמפרטורות עולות וחם מאוד. מספר המתנדבים יורד מיום ליום והקהילה קטנה ואינטימית. זאת תקופה מאוד מיוחדת פה. כאילו מי שפה חווה יחד משהו מגבש. מתמודדים עם תנאים לא קלים ונהנים יחד. היחסים יותר עמוקים. והשקט נעים. מצד שני זמן המינימום להתנדבות ירד לשבועיים אז הפרידות יותר תכופות. מאוד מעניין העניין של הפרידות. מעניין לראות את הילדים מתמודדים עם זה. מה שיפה לראות זה שהלב שלהם נשאר פתוח. הם לא חושבים על הפרידה. הם מתחברים . . ….

חוויות מהחיים בסדהנה

פתאום עברו להם עוד חודש וחצי והבנתי שמזמן לא כתבתי. בפעם האחרונה שכתבתי חזרנו מהיטרה, אחרי סבב שתילת עצים בחוות בהקמה. מאז הספקנו להיות בעוד סבב מחלות, הפעם אלעד וישי, ועכשיו רישמית אנחנו בעלי נוגדנים לדנגי. הרבה אנשים ביקשו לשמוע על החיים שלנו בסדהנה. איך נראים הימים שלנו, מה עושים? אז אנסה לתת הצצה. למרות שזה קצת מאתגר כי החיים פה מאוד מפתיעים. באופן כללי יש למקום מסגרת חוקים משלו, וסדר יום ומערכת שבועית, מאוד ברורים. אנחנו כמשפחה משתלבים בצורה . . ….

השיבה להודו

השיבה להודו זאת הייתה באמת הפסקה ארוכה. לא כתבתי הרבה זמן. אנחנו כבר יותר מחודש בהודו ורק עכשיו מתחילים לעכל את המציאות שיצרנו לעצמינו. הפרידה מהארץ הפעם לא הייתה קלה. דברים לאהיו ברורים עד הסוף. המטרה, הלמה, והפרידות..רק ידענו שמשהו עדיין קורא לנו להמשיך בשקט הזה, ושהשאר יתבהר תוך כדי תנועה. אז בתאריך 18/2 סיימנו לארוז. ויצאנו אל מחוץ לשער ברעננה לפרידות, וחיבוקים ובכי של אהבה. הלב היה מעט כבד, אבל ברגע שהמונית מתחילה לנסוע, פנינו קדימה. התרגלנו מהשנה האחרונה. . . ….

הביקור בישראל

לקח לי הרבה זמן לאסוף כוחות ולשבת לכתוב. היו שאמרו שהיה מעניין אם הייתי כותבת תוך כדי התקופה הזאת, אבל זה היה בלתי אפשרי. כמו לנסות לכתוב על ספינה בזמן גלים גבוהים. המחשבות, הרגשות, ההחלטות, האמונות, התובנות, היחסים..הכל היה בטלטלה.  ועכשיו התחושה היא שהים נרגע. אז התיישבתי לכתוב. נחתנו לקראת בוקר ב 26/11. יובל האמיץ חיכה לנו בשדה התעופה. התחושה הראשונה בנסיעה ברכב לכיוון רעננה הייתה "טוב, בואו נסתובב ונחזור". התחלתי להרגיש מה עומד לפני. אבל המשכנו קדימה. יומיים ראשונים . . ….

סיכום שנה של מסע -לילה אחרון בהודו

  לילה אחרון במסע שלנו. שנה שלמה עברה חלפה לה ומחר אנחנו מתחילים את הדרך חזרה לישראל..אידלי וצ'אי אחרונים..סוף פרק. הצלחנו לחגוג ימי הולדת לחמישתינו. שנה שלמה עברה. יצאנו רק לכמה חודשים, נשארנו שנה ואפילו חוזרים לעוד.. מלאים בהודיה. תודה בעיקר לעצמינו על שנתנו לעצמינו את המתנה הזאת. מאוד מתרגשים מהחזרה לישראל…שהיא על תקן ביקור, כי החלטנו לחזור לעוד שנת התנדבות בסדהנה פורסט. לפחות נחזור להודו להתחיל את השנה..להמשיך עוד קצת בהרפתקאה. לחיות בסרט הודי. תודה שליוויתם אותנו מרחוק והייתם . . ….

בחזרה לסדהנה

חודשיים קסומים בפולגה חלפו להם. חודשיים מאוד משמעותיים מבחינת החלטות על המשך המסע, הרבה התבוננות פנימית, ובעיקר טבע עוצמתי שעוטף מכל הכיוונים. לא היה קל לעזוב. אבל ניסינו לא להיות ספונטניים וקנינו כרטיס מראש בלי לדעת איך נרגיש ומה יהיה מצב הרוח.. המסע קורא לנו. יצאנו לדרך לכיוון סדהנה פורסט. קודם הליכה של חצי שעה עד לתחתית ההר, שם מחכה המונית. אמאשלי, ציפי מיסק האגדית, סיימה חודשיים בפולגה שהיו ממש גיבושון, ועושה את הדרך למטה בטיל. מלמטה מונית לבונטהר, משם . . ….

good buy sadhana..

  dear friends and loved ones..we left "sadhana forest" after magical month and a half..it was hard to say good-buy to all the great people we met there. living in a community was so warm and cozy . so many amazing people around, that always care fore you, and help you, and hug you, and have fun together. we all feel that we really grew there. Our children felt loved, we enjoyed watching them having warm and deep relationships with . . ….

הבית שלנו בסדהנה פורסט – "sadhana forest"

וואו. אנחנו כבר יותר מחודש בסדהנה פורסט (sadhana forest) הזמן פשוט טס פה. בכלל יש פה כל כך אווירה של בית שבכלל מוזר לכתוב. או שאולי מרוב מה שיש לכתוב קשה לי להתחיל… אז ככה. סדהנה נכנסה לי ללב עוד הרבה לפני שיצאנו מהארץ. כשחשבנו על לטייל בהודו, דיברנו עם איש שחזר בדיוק מטיול, וההמלצה היחידה שלו הייתה סדהנה פורסט. הוא סיפר שהיה כאן חודש וזאת הייתה חוויה עוצמתית עבורו. מיד נכנסתי לאתר שלהם, והתחלתי לראות סירטונים שבהם אבירם רוזין, . . ….